(האיור: דליה אילת)

לפני זמן מה נכחתי בארוחת בנות, בה כולן, פרט לבלוגריתכם הנאמנה, היו נשות עסקים או קריירה כאלו או אחרות. נשמעו שם משפטים שכאבו לי בבטן, מודה. משפטים כגון "משעמם לי עם הילדים", "חיכיתי כל כך לחזור מחופשת הלידה", ועוד פנינים. יותר מכל – נעצבתי לשמוע אותן, וישבתי שם כבויה ושותקת, עם בחירתי המאוד מודעת. בחרתי, מסיבות שונות, להיות אמא לפני שאר התפקידים, והיום, כמה שנים טובות לאחר ההחלטה, אני רואה את תוצאותיה מדי יום ביומו, לטוב ולרע, אבל עדיין לא היה רגע בודד ובו הצטערתי על הבחירה הזו. ואיני מפסיקה לתהות כיצד יכול לשעמם האתגר הזה, שאנו לוקחים על עצמינו, לעיתים כהחלטה של מה בכך.

עם בחירתי בתפקיד הזה, נחשפתי לספרים שונים, סדנאות, הרצאות שנתנו לי ידע חשוב להמשך הדרך. הידע שהתחברתי אליו ביותר היה זה שנתן כבוד לילד, להורה, לתפקידיהם השונים ולהתפתחות שלהם בתוך התפקידים הללו. ידע שהרגשתי שנותן כלים אמיתיים להתמודדות, תמיכה, ומביא גם לשינוי מחשבתי. לא פלא שנסחפתי אל הידע של פיזיקה משפחתית – הוא נתן לי להבין כמה כוח יש לנו, כהורים, אפילו אם הכוח הזה הוא במחשבה בלבד. ואם מחשבה יוצרת מציאות – הרי שיש לנו יכולת אדירה לעזור לילדינו ביצירת מציאות מיטיבה עבורם. קשה לי להבין איך הורים מוותרים, או מבטלים בקלות כזו את התפקיד הזה, שהוא אחד המורכבים שידעתי בחיי, או רואים בו משעמם. בעיני, זהו תפקיד רווי אתגרים, למידה תמידית והתפתחות ללא הרף.

במהלך השנים הספורות שלי כאם, היו ויש אלפי רגעים של מחשבות, תהיות, מסקנות, עיצוב תהליכים והחלטות, כמו גם התבוננות מהצד, ביקורת עצמית ושינויי דפוסים. ככל שעובר הזמן, ואני נחשפת ליותר הורים בסביבה שלי, אני מבינה שבחרתי בחירות לא קונבנציונליות בגידול הילדים, שבמקרים רבים אני רואה את הדברים בצורה שונה, ושיש לי עוד המון מה ללמוד.

רק עכשיו, לאחר שבע וחצי שנות הורות, פגשתי את דליה אילת ופתאום הרגשתי שאני מצליחה לנשום בצורה סדירה יותר. דליה, אדריכלית נוף שהחליטה להעמיק בידע של אדלר, תיאורטית ומעשית (ועזבה את העבודה כדי להיות אם נוכחת בחיי ילדיה), הבינה כי היא מחויבת להעביר את המידע הזה הלאה. אני מבינה את הצורך הזה, לתת.

במה שסיפרה מצאתי נקודות השקה רבות לידע של פיזיקה משפחתית, והוא קסם לי. ישבתי איתה במשך שעתיים וחצי, והרגשתי שיש לה כל כך הרבה מה לתת לי, כאדם וכמורה. בפגישה קצרה היא עשתה לי סדר בכל כך הרבה מחשבות, מבלי שאפילו התכוונה לכך.

ישבנו ומצאנו עוד ועוד נקודות משותפות, מחשבות הדדיות, דרכי פעולה דומות, והרגשתי כי לא נפגשנו סתם. יש בדליה כבוד בסיסי וכל כך מורגש לבני האדם בכל גיל, לשונות, לבחירות, לרגשות. וכשהיא מדברת על דברים שאפשר לעשות אחרת, ברור כי היא מדברת גם מתוך ידע וגם מתוך נסיון. ישבנו בבייקרי בשישי בבוקר, ואילולא שעת סיום הגן של בתי, אני מניחה שהייתי יכולה לשבת ולדבר איתה עוד שעות.

דליה מעבירה סדנאות להורים, הרצאות וגם מייעצת בצורה פרטית. לא יודעת מה אתכם, אבל אני מתה לשמוע אותה, ללמוד ממנה. עוד ועוד. התפקיד שלנו כהורים לא נגמר אף פעם, ואני מרגישה כי כך גם הידע שאנו צוברים. ובידע הזה טמון הרבה מהכוח שלנו כהורים. הידע האינסופי נמצא שם, אבל השנים שאנו יכולים לעשות בו שימוש מיטבי ספורות. לצערי, יש הרבה שנזכרים בו מאוחר מדי…

דליה אילת – טל'  3794229 – 052

עמוד הפייסבוק של דליה (תרשמו ותקבלו טיפים, רעיונות, והרגשה חשובה מאוד – שאינכם לבד)

ולספונטניים ביניכם – מחר, יום שני, בשעה 20:30 תתקיים הרצאה של דליה בבית פרנקפורט, בנושא פינוק. הכניסה חינם.