שימו לב – המקום נסגר
יש מקומות שההבטחה שלהם לא מצליחה להתגשם, לפחות לא אצלי. יש לי הרגשה שזה לאו דווקא בגלל האיכות האובייקטיבית שלהם. אולי האנרגיות שלהם מתנגשות עם שלי? אולי משהו בתת המודע שלי לא מאפשר לי ליהנות מהם? אולי זכרונות מגלגולים קודמים חוסמים אותי וצפים כשאני מגיע אליהם? מי יודע.
החנות החדשה (יחסית) של ספייסס הבטיחה רבות. ירקות טריים, תבשילים ביתיים, בשרים איכותיים, גבינות ריחניות, אלכוהול משובח ומצב רוח טוב.
הצצתי פנימה בזמן שהחנות הוקמה (כלומר שופצה), והבטחתי למנהל החביב שאשוב כשתיפתח. מודה שהתמהמתי מעט, אבל לפני כמה שבועות נכנסתי אליה באחד הבקרים כדי לרחרח, לדגום, לבחון. הכניסה לחנות מהווה אתגר לא פשוט לנמנעים מבשר מטעמי מצפון, כמוני. נאלצתי לנשום עמוק טרם נכנסתי, לנסות בכל מאודי שלא להביט במקררים האימתניים המכילים חלקי גופות של חיות נוטפות דם (אין לי דרך עדינה לתאר זאת), ולנסות למצוא נחמה בפירות והירקות הסמוכים. הקרבה לבשרים לא עשתה להם טוב, לפחות מבחינתי, וחיש מהר מצאתי את עצמי מול מדפי היינות בנסיון למצוא שם את נקודת השפיות שמעולם לא היתה לי.
כשלא הצלחתי למצוא את מבוקשי באגף השיכר, ניסיתי את מזלי עם קפה ומאפה. את הבריסטה מצאתי מאחורי דלפק המאכלים, והצצה חטופה בקערות הגדושות הבטיחה שדווקא כאן ננוחם. השעה, להזכירכם, הייתה שעת בוקר, ועל כן דבקתי בתכנית הקפה. אך סופה היה טראגי כמעט כמו חיי החיות השחוטות שהונחו במקרר. חלב הסויה לא היה בנמצא, והמאפים נותרו חיוורים ומשתוקקים בדלפק ממול. יצאתי כלעומת שבאתי ובלבי תקווה כי ביקור שני ישנה את הרושם הראשוני, לפחות מבחינה אנרגטית.
לצערי, גם הביקור השני שלי לא הניב אנרגיות אהבה. הלחם בו התעניינתי התברר כיפה בלבד ("הוא בן שלושה ימים" מילמלה הבחורה מעברו השני של הדלפק), איברי החיות הפזורים בכניסה לפתו את נפשי השברירית, מבחר היינות לא תאם את העדפותי, ורק התבשילים הביתיים נטעו בי שמץ תקווה.
עקפתי את החנות מאחור ונכנסתי לספייסס. האנרגיות של המעדנייה הסמוכה עדיין פיעמו בי וגם כאן לא הצלחתי למצוא נחמה.
אולי מדובר ברגישות יתר? (אני מודה שחוסר חיבור למקום או לבעלים אינו מאפשר לי לטעום ממטעמי המקום) אולי בימים ממש לא טובים? שמעתי שהתבשילים מצוינים (אפילו לטבעונים), שהגבינות טובות, שיש היצע של שמן זית ושאפילו הירקות מעולים. שמעתי – אבל קולטני האנרגיות שלי דיברו בצורה די ברורה. הלוואי וזה ישתנה – אבל עד אז, אני נשארת עם פניני הרובע – שמצליחים למלא אותי אנרגטית – הקפה של סיקפה שתמיד מצליח להשקיט לי את הנפש הסוערת, האווירה של פטלינה שנותנת דרור לפנטזיות, המאפים של הבייקרי שממתיקים עמי סודות, והתבשילים של לואיז שמחממים לי את הלב.
יש משהו במקומות הללו (ושלא הצלחתי למצוא בספייסס דלי) – איזו נוכחות אנרגטית סמויה שמצליחה להתחבר לזו שלי… אין לי הסבר, אבל דווקא כשרב הנסתר על הגלוי, הנפש נחשפת לדברים מרגשים…
ספייסס דלי – קהילת סלוניקי 11. טל' 03-6475555
חייב להודות שקשה לי עם חלק מהמילים …במיוחד אלו המתייחסות לבשר …איכשהו חטאת באותו חטא בו את מאשימה את החנות …גם לי היה קשה להיכנס ולשקוע בפוסט לאחר התיאורים של הבשר ולא כי איני אוכל בשר אלא דווקא כאחד שאוהב בשר …סורי על הביקורת אבל …הפריע לי
זה לגיטימי לגמרי. החיבור שלנו, וחוסר החיבור שלנו מושפע מכל כך הרבה דברים. חלקם גלויים וחלקם נסתרים…
מה שבטוח – זה לא אובייקטיבי 🙂