(הציור: אורי רז)

לא מזמן התלונן מישהו בפני על שקרי הפייסבוק. יש הטוענים כי כל מה שאנחנו בוחרים להראות על גבי המדיה הכחולה הוא תמונה שקרית, יפה מדי, מתקתקה וכוזבת של המציאות. כן, זה נכון שאיננו בוחרים לשים תמונה שלנו ברגע שאנחנו קמים, או של הכתם הנוכחי שנוצר מרוטב העגבניות על החולצה הלבנה החדשה, אבל מכאן ועד שקר – הדרך (שלי לפחות) ארוכה.

כשחשבתי על כך, החלטתי שלפחות לגבי, כמו בתחומים רבים אחרים – אני רואה על גבי הפיד שלי בדיוק את מה שאני רוצה לראות. אם במקרה מסתננות לי ידיעות שאינן לרוחי, אני פשוט עוברת עליהן ביעף, ובוחרת להתמקד בדברים שמעניינים אותי. כך אני רואה את הפיד שלי: הרבה מאוד מוזיקה, הגיגים כתובים, שירים ותמונות אמנותיות, עם גיחות של מטעמים טבעוניים. מי שנשאר בחוץ: הגיגי פוליטיקה, רכילויות, בחורות חשופות חזה או סטטוסים המתארים מה פלוני עשה מרגע שקם בבוקר.

מבחינתי, הפלטפורמה הזו הביאה לחיי כמה דברים נפלאים. החל מחברה מוכשרת ונהדרת שהכרתי דרך פייסבוק ונכנסה לי ללב, כנראה לתמיד, ועד קשרים שחודשו. אני מצליחה להתרגש גם כאן – בכל פעם שאני מכירה דברים חדשים ומעניינים. תתפלאו – אבל אני בפייסבוק רואה ומוצאת הרבה אהבה, פרגון ויופי.

ואז הגיע אורי רז, והבהיר לי בדיוק מדוע אני אוהבת את המדיה הזו. אין מקום אחר שבו הייתי מצליחה לפגוש את האמן המיוחד הזה. זה התחיל בתמונות  שהוא מצייר שצדו את עיניי, המשיך בבחירות מוזיקליות משותפות, והתעצם לקריאת השירים המיוחדים שלו, שהצליחו לגעת בלבי, ובה בעת לגרום לי לחשוב, והרבה. בהמשך, נחשפתי לשתי יצירות מאוד מיוחדות של אורי – המשלבות שירים שהוא כתב, לרקע לחנים מקוריים. בדיסק הראשון הוא קורא משיריו, ובאחרון גם זמרים שרים את מילותיו.

אורי הוא קודם כל צייר. אבל יהיה זה חטא לאמת להגדירו כצייר בלבד. הוא כל כך הרבה מעבר לזה. חשבתי לשלב כאן פיסות מעניינות מקורות החיים העמוסים (ומעניינים כשלעצמם) שלו, אבל אז הבנתי שהמטרה שלי היא ליצור אצלכם סקרנות, בדיוק כמו שנוצרה אצלי כשהוא הגיח מעל דפי הפייסבוק שלי. את קורות החיים שלו תוכלו לקרוא אצלו באתר, אבל את מה שאני הרגשתי – אולי אצליח להעביר לכם כאן.

הצעתי לאורי להיפגש עמו כדי לכתוב עליו, ומצאתי את עצמי יושבת מולו (בהתרגשות לא מעטה, מודה), מקשיבה לקולו המלטף ומביטה בידי האמן המושלמות שלו (שני מאפיינים כל כך בולטים, שחשבתי שאפילו גופו נותן לו תמיכה באמנות הזו שהוא חי), ונחשפת לאט לאט לעולם של איש מיוחד במינו, אשר חייו כאמן היו ברורים לו ולסובבים אותו מגיל הילדות הצעיר. והדרך שלו נטולת פשרות, מה שאותי מרגש ומדהים כל פעם מחדש.

בתום הפגישה קיבלתי ממנו אחת המתנות המופלאות שניתנו לי אי פעם. את שני הדיסקים המיוחדים הללו, ואת שני הספרים שהוא הוציא, שקראתי באותו הערב, בנשימה אחת, ארוכה, קשה, מרוגשת וכואבת. ועכשיו, כשאני מנסה לכתוב, אני מוצאת את עצמי תוהה איך להתחיל, איך להמשיך, ואיך לסיים.

זה מרגיש כאילו ספר שלם לא יוכל להכיל את גודל יצירתו, את נפשו המיוחדת, את רעיונותיו, את אהבתו והקדשת חייו לאמנות, את ראייתו המיוחדת והעמוקה. ואיך אני, ומי אני שבכלל אעז לנסות ולהבין, לכתוב, לשתף.

אילו יכולתי לשים במילים את ההתרגשות שלי כשאני קוראת משיריו, את התדהמה מדיוק מילותיו, את ההכרה בכנות הפוצעת, הייתי עושה זאת. אבל אני נותרת שותקת לנוכח רוב יצירותיו.

נותר לי להפנות אתכם להצצה בעולם היצירתי שלו. לתת לכם לטעום מטעם מילותיו, להראות לכם שיש בעולם הזה, הוירטואלי והאמיתי, כמה אנשים שההכרות עמם היא מתנה גדולה. תודה אורי.

אז הנה חשבון הפייסבוק של אורי (ובו מידע עליו, ושפע מיצירותיו) : http://www.facebook.com/ori.raz.3?fref=ts

והנה אחד השירים שאותי הצליח לקחת למחוזות אחרים:

http://oriraz.bandcamp.com/track/adagio

ואולי רק עוד אחד (קשה לי להחליט הפעם):

http://oriraz.bandcamp.com/track/the-track-of-my-life

תעשו לעצמכם טובה ותתמקדו ביופי, באהבה ובעניין שיש לעולם שלנו להציע, ויש לו…