• אוכל/שתיה
    • בישול ביתי
    • ברים
    • בתי קפה
    • גלידריות
    • חנויות מזון ומשקאות
    • טייק אווי
    • מאפייה
    • מסעדות
    • קייטרינג
  • אמנים
  • בגדים ואקססוריז
    • חנויות ביגוד והנעלה
    • ייעוץ – סטיילינג
  • גוף ונפש
    • אימון אישי
    • אסתטיקה ויופי
    • חנויות אופטיקה
    • ייעוץ – הורות וזוגיות
    • מטפלים
    • רפואה
  • הכל לבית ולמשרד
    • בתים: משרדי תיווך, עיצוב פנים וחוץ, שיפוצים, התקנות
    • חנויות חשמל/אלקטרוניקה
    • חנויות כלי בית/בישול
    • חנויות פרחים
    • ייעוץ פנג שוואי
  • ילדים
    • חוגים לילדים, חינוך, צהרונים וגני ילדים
    • חנויות ספרים/צעצועים/מכשירי כתיבה/פנאי
    • מורים פרטיים
    • קייטנות
    • מפעילים לימי הולדת
  • כושר
  • כלכלה מקומית
    • יוזמות קהילתיות
    • קיימות
    • קצת היסטוריה
  • פנאי
    • בלוגים
    • הגיגים
    • חופשות וחגים
    • מוזיקה
    • מקומות מחוץ לרובע
    • ספרים
    • צילום
    • תושבים כותבים

רובע צפון מזרח

הבמה לעסקים מקומיים וקהילה

  • ראשי
  • מי אני?
  • שירותים לבעלי עסקים
    • איך אני יכולה לעזור לעסק שלכם?
    • חשיפה מקומית לעסק שלכם
    • ייעוץ אישי
    • כל המוצרים והשירותים שלי
  • דברו איתי
  • אינדקס העסקים המקומיים
You are here: Home / ילדים / חוגים לילדים, חינוך, צהרונים וגני ילדים / ניסוי וטעייה בבית הספר

ניסוי וטעייה בבית הספר

9 בדצמבר 2012 על ידי גיל 5 Comments

לפני כשבוע קיבלנו מכתב ממנהלת בית הספר ובו בקשה "לפנות" את ההורים מבית הספר. טוב, למען האמת, המילים היו קצת יותר זהירות, והמסר מעט יותר עדין, אבל התחושה שעלתה בי בעקבות קריאת המכתב היתה גדושה בהקלה גדולה ובהסכמה גלויה. מדובר אמנם ברעיון כמעט מהפכני, לפיו מקומם של הילדים בבית הספר ושל ההורים מחוץ לו, אבל תתפלאו – אני מסכימה איתו. מעבר לדקה או שתיים של הבאת הילדים או איסופם, אין לנו מקום בבית הספר.

לאחר כמה ימים קיבלתי מכתב נוסף, ובו בקשה מאותה המנהלת להתנדבות הורים, סבים וסבתות. לא קיבלנו הסבר על מהות ההתנדבות, אך שיחת הורים פשוטה בשער האחורי הבהירה לי על מה מדובר. כיוון שמאמצי ועדי הכיתות לארגן סייעות לעזרה בכיתות נכשלו כשלון חרוץ, הוחלט לרתום את ההורים, על בסיס קבוע, אך התנדבותי, לסיוע בכיתות.

לא האמנתי למשמע אוזניי. מוציאים את ההורים מבית הספר מחד, ומכניסים אותם לכיתות מנגד? המסרים הצליחו לבלבל אותי, מודה. כיום, סייעות בכיתות עוזרות לתלמידים מתקשים, מסייעות למורה בבדיקת שיעורים, לעיתים יוצאות מהכיתה עם מספר תלמידים כדי לבצע פעילות לימודית כלשהיא. אז מי הם בדיוק אותם הורים? ומדוע שהם יהפכו ברגע אחד לאנשי פדגוגיה או מורים לעת מצוא וילמדו את הילד שלי? מי יודע מה בדיוק הם יאמרו לו? ומה בדיוק הם יעשו איתו כשהם לוקחים אותו לפעילות מחוץ לכיתה? מי אחראי על המילים (ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על מעשים) שיעברו מאותם הורים לילדים? ומי יבטיח לי שמסרים לא יתחילו לעבור בין ההורים, על ילד כזה או אחר, על בעיות, על דברים שאמורים להישאר בין כותלי בית הספר?

לאחר שנכוויתי בשנה שעברה בבית הספר, ע"י מספר הורים, שהפיצו רעל ללא הכר, אני מוצאת את עצמי מופתעת שוב.

יש לי הרגשה שעניין מעורבות הורים עברה גבול מסוים, ואני לא בטוחה שמערכת החינוך מוכנה למעבר כזה. אני אולי מפליגה בדמיוני, אבל כמו כל ההורים- גם אני ניזונה מחרדות יומיומיות, והמהלך הזה העלה אצלי שלל שאלות. של מי תהיה האחריות אם אחד המתנדבים לסייע בכיתה יתגלה כפדופיל? איך יגיבו ההורים אם לפתע בתם תחזור הביתה עם רעיונות שלא תואמים את המסרים בבית ונטעו במוחה הקטן והתמים ע"י אחד ההורים התורנים, אפילו לא בכוונה? איך תגיבו אם מצבו הלימודי של בנכם יהפוך לנחלת כלל ההורים (הסייעת התורנית תספר רק לחברה הטובה, שתספר רק לבעלה, שיספר רק לחבר הטוב מהשכונה וכן הלאה)? ואם יגיע מחר הורה שאינו ברמה שמתאימה ללימוד או סיוע – האם יגידו לו לא? ואיך ירגיש אותו ילד שדווקא הוריו אינם מעוניינים לסייע ולעזור? איך תתמודדו עם השאלות שהוא יציב בפניכם? ושל מי האחריות כאן לעזאזל?

אם הייתי מעוניינת שהורים יעזרו, יסייעו, יהיו מעורבים בבית הספר, ילמדו את ילדיי – הייתי הולכת על חינוך ביתי. אבל אני שולחת אותם לבית הספר, ואף אחד לא שאל אותי מה דעתי על המהלך של הכנסת הורים לבית הספר. רק לי זה נראה קצת תמוה? קצת שטחי? למה יש לי הרגשה שמערכת החינוך בארץ בחרה בניסוי וטעיה כדרך המובילה?

אני רוצה לשלוח את ילדיי לבית הספר שבו יש צוות מוכשר ומיומן (על כך אפשר לדבר רבות, אני יודעת), שנבחר בקפידה, ולא להפקיד אותם בידי הורים שמתוך רצון טוב וכוונה נהדרת עושים מלאכה לא שלהם. אתם רוצים לחנך, לעזור? תתחילו בבית שלכם. מסתבר שלפעמים זה הרבה יותר מורכב…

Filed Under: חוגים לילדים, חינוך, צהרונים וגני ילדים Tagged With: בית ספר, התערבות הורים, ניסוי וטעייה, סייעת

Comments

  1. אחד שקורא says

    9 בדצמבר 2012 at 3:00 pm

    ואם אפשר לשאול, מה עם המורים עצמם?
    בגן של הבת שלי ( גיל 3 ) החליטו לשלוח תרומות ל"חיילים בודדים". אז לאחר ששבועיים מספרים לילדים שלנו, כמה החיילים הגיבורים שלנו, שהם מעטים מול רבים, בדיוק כמו בחנוכה נלחמים בגבורה ברעים, ביום חמישי הגיעו צמד חיילים לגן ולימדו את הילידם על הרובה.

    מי אמר חמאסטן ולא קיבל?

    הגב
    • אחת שמסתובבת says

      9 בדצמבר 2012 at 3:05 pm

      אני מסכימה לגמרי. כששוחחתי עם המנהלת על כך, היא אמרה שבסך הכל תהיה יותר עבודה למורים. מבחינתי מדובר על הרבה מעבר לכך… לי זה מרגיש כמו להכניס ראש שכבר לא ממש בריא גם כך, למיטה ממש חולה…
      לגבי הגן – הרעיון כשלעצמו נשמע יפה. הביצוע? קצת בעייתי.

      הגב
  2. מיה says

    9 בדצמבר 2012 at 10:20 pm

    כמה טוב שאנחנו עוד בגן. אצל גננת שאני סומכת עליה לגמרי. ותמיד יש את מי שיעביר ביקורת, אבל סך הכל נפלנו טוב. איך בית ספר הגיע לשפל תקציבי וערכי שהורים צריכים לסייע למורים? זאת השאלה שצריכה להישאל. נותר רק לקוות שמי שיש לו זמן פנוי, וזה מה שהוא בוחר לעשות בו, הוא אכן מי שיש לו ערך חינוכי לתרום. נקודה חיובית למחשבה

    הגב
    • אחת שמסתובבת says

      10 בדצמבר 2012 at 7:54 am

      מיה, אני מסכימה איתך שמדובר בשפל – אבל מעבר לכך – לדעתי מדובר במהלך שמציף שאלות ותהיות רבות, וצפוי להיתקל בבעיות – קטנות כגדולות…

      הגב
  3. קארן says

    21 בדצמבר 2012 at 8:22 am

    באופן תיאורטי העניין שאת מעלה כאן הוא נכון.
    הבעיה היא שכל הרעות החולות שהורים עשויים להביא איתם, כך גם המורים במערכת הציבורית בימינו. לצערינו.

    יצא לי לאחרונה להגיע לטקס בבית הספר בו בכורתי לומדת, שבו היא קריינה.
    הסתכלתי על המורות שיושבות עם התלמידים, ורובן המכריע היו עסוקות בהשלטת משמעת בצורה תקיפה ולא נעימה. אף לא לאחת היה חיוך נעים על הפנים, עדינות או סימפתיה.
    כל כך הצטערתי לראות שדבר לא השתנה מאז ימי ילדותינו, ואולי אף הוחמר לרעה.
    מצערת במיוחד המחשבה שאלו האנשים שאנחנו שולחים להיות לבד עם ילדינו, בלי עדים ובלי משוב או ביקורת בונה.
    במחשבה שניה, אולי עדיף שהורים יסייעו בכיתה, כי כך לפחות המורים ירגישו פחות נח להשתמש בכוחם.

    הגב

מה דעתכם? אשמח לשמוע לבטל

מקומיים? הישארו מעודכנים!

התאמה אישית
תחומי עניין:

Ad
  • Facebook
  • Instagram
  • LinkedIn
  • Pinterest
  • Twitter
Ad

פוסטים אחרונים

  • פוסט אחרון (לפחות זמני) ופרידה
  • סיפור הקורונה שלי – מאת אביטל קורמן כרמון
  • נעים להכיר – עסק מקומי- פילאטיס מכשירים עם אפרת אלמוג
  • סיכום ביניים – 10 שנים לבלוג
  • יום העצמאות הצנוע של רובע צפון מזרח 2021

קצת סדר בבלאגן של הרובע

  • אינדקס עסקים מקומיים
  • מי אני?
  • שירותים לבעלי עסקים
  • כל מה שרציתם לדעת על הבלוג
  • כל מה שיש בבלוג. הכל!
  • RSS (פוסטים)

עוד קצת על מה שאני עושה

  • BLocal – הבלוג המקצועי שלי
  • הבלוג האישי שלי
  • מה זה בלוגרית מקומית?
  • האם אני יכולה לעזור לעסק שלכם?

רובע צפון מזרח · © 2025 · Powered by Jetweb