המסירות הטוטאלית של נעה שרון

(צילום: נעה שרון)

כבר לאחר כמה דקות במחיצתה של נעה, הבנתי שיש לי עסק עם בחורה טוטאלית. טוטאלית עד כדי שכל מה שהיא עושה, היא עושה עד הסוף. מתמקדת בכל פרט, לומדת כל דבר עד תום, משקיעה את זמנה, נפשה וראשה בעיסוק הנוכחי, ונותנת לו את נשמתה המלאה.

נעה התחילה את דרכה דווקא בביו טכנולוגיה, ולאחר שסיימה תואר ראשון ושני, ועבדה בסטארט אפ, גילתה שמה שזרם בדמה תמיד – האמנות, לא נותן לה מנוח. זה התחיל מאהבה לאופנה וצילום, והמשיך, כמעט במקרה, בקורס צורפות שהציע משרד העבודה. נעה קפצה על המציאה, התעקשה להתקבל לקורס, והפתיעה את כולם (כולל את עצמה כנראה) ביצירתיות, התמדה ומסירות אין קץ. היא תיארה בפני את עבודתה על פרוייקט הגמר (שחלק ממנו הוא השרשרת היפה ביותר שראיתי מעודי, שגם ההשראה שלה מתחום האסטרונומיה נגעה בי), ואני, בדמיוני הקודח, ראיתי אותה רוכנת לילות שלמים מעל שולחן העבודה, מחברת חוליה ועוד חוליה ביצירה שלה, עד כדי שלמות.

ויש לה את זה. את השלמות הזו. העבודה המדויקת והמוקפדת ניכרת היטב ביצירה שלה, האהבה שהיא מעניקה לכל תכשיט מחממת לב, הצורך שהפריטים יימכרו והלקוחות יענדו אותם נגע בי. נעה עובדת מתוך החומר, ובכבוד רב אליו, וזה כל כך מורגש בתכשיטים שלה, שהייתי רוצה לענוד את כולם.

בקולקציות שלה יש השראה מן הים, מן הטבע, מהיקום. ובכל פרט ניכרת מחשבה, השקעה ודיוק מעורר התפעלות. אין שבלונות ויצור מסחרי, רק עבודת ידיים מדויקת ואוהבת. בטוחה כי התכשיטים שלה נושאים אנרגייה של מסירות. אנרגיה עוטפת. אני מקווה שגם מי שעונד אותם חש את האהבה שעטפה אותם בתהליך העבודה.

יצאתי מהפגישה עם נעה בלב מלא. כל עוד אנחנו חיים, אנחנו יכולים למצוא את המקום שלנו, את האהבה האמיתית שלנו, ולממש אותה. כל עוד אנחנו פה, כדאי שנתמוך באנשים שעושים מה שהם עושים מתוך מסירות כזו, כי היופי שיוצא מהיצירה שלהם הוא יופי של אהבה…