האם המרכז המסחרי הקטן בווייסבורג הופך לאט לאט למרכז קולינרי? פחמימות ממכרות מחד (בייקרי 19), ואוכל ביתי ובריאותי מנגד. אני חושבת שאני יכולה לחיות עם זה בשלום. נראה לי שגם אתם. אבל אתם יודעים ששום דבר איננו פשוט כפי שהוא נראה, וגם המקומות הכי טובים על הנייר, לא תמיד עובדים בשבילנו. אם תרצו או לא, אנחנו רגישים לאנשים שמכינים את האוכל, לחיוך של מי שמגיש לנו אותו, לכימיה הסמויה שהמולקולות שלנו חולקות עם המולקולות של הברמן או לכאב הבטן הבלתי מובן שיש לנו בכל פעם שאנחנו נכנסים למטבח זה או אחר. לכן לא היתה ברירה, ונאלצתי לבדוק על עצמי את האנרגיות של המקום החדש.

באוכל יש משהו כל כך מנחם. כשמישהו מכין אוכל באהבה גדולה, כמו זו שניכרת על פניה של טלי, זה חייב לבוא מתוך לב גדול, רחום, כזה שרוצה ללטף אותנו בשעותינו הקשות. אילו כל הבשלנים היו יודעים כמה כוח יש לאוכל שהם מכינים, לבטח היה העולם נופל לרגליהם. חלקם אולי היו מבשלים בצורה שונה, מתוך מחשבה אחרת, אולי ביתר חשיבות. עזבו מנהיגים, נשיאים או אמנים משפיעים, האוכל שאנו אוכלים מכניס אלינו אנרגיות ברורות של מי שבישל אותו. היש השפעה יותר מהירה ופשוטה מזו?

מאז שנחשפתי לידע של פיזיקה משפחתית, ולחשיבות שמיוחסת להכנת האוכל (ולוקחת בחשבון למי הוא מיועד, מה מטרתו ועוד), אני לא מצליחה להתייחס לאוכל בצורה נקייה. פתאום אני מבינה למה הפוק'צה שכולם אוהבים אינה מצליחה לעבור אצלי את המחסום, מדוע לא בכל בית אני יכולה לטעום מהעוגיות, למה דווקא בבית הקפה הזה הכל טעים לי, או איך זה שיש אוכל שמצליח לנחם אותי.

נכון שבסרטים האמריקאיים זה תמיד גביע ענק של גלידה, אבל אצלי, שמזמן הפסקתי לסמוך על קולנוענים אמריקאיים שהם לא וודי אלן, אוכל מנחם יכול להיות מרק מהביל, תבשילי קדירה של ירקות, ירקות שורש צלויים, יין טוב. יש לי הרגשה שכל אלו מצויים בשפע במטבח של טלו.

נכנסתי לשם לאחר שרכשתי כמה לחמניות בבייקרי, עמוסה בקפה רותח, כשטעם הבראוניז החדש (והנהדר) עדיין בפי. הריח בכניסה היכה בי. הרחתי, חייכתי, שאלתי, חקרתי. לא היה לי נעים להישאר עוד, אבל הריח גרם לכך שלא אוכל למוש ממקומי. איזו חגיגה לחושים יש בפינה הקטנטונת והמלבבת הזו. ריחות, טעמים, צבעים. וטעם – כמה טעם במקום כל כך קטן, וכל כך פרקטי.

ניכר כי מישהו חשב כאן על הכל, או לחילופין חושב כמוני. היינות האהובים עלי, יינות כרם שבו, נמכרים כאן. ורק הם. הלוח בו רשומים מטעמי השבוע המתחלפים רשום בגיר. עציצי תבלינים קטנים מעטרים את המקום. קערת דלוריות משמשת תפאורה מושלמת. יכולתי להשתמש במבואה כמשרד שלי, כשחושבים על זה.

טלי, שכבר שכבר שנים מבשלת ומפנקת יודעי דבר מביתה ברמת השרון החליטה להתרחב ולהציע שירותי אוכל מוכן, איכותי, בריא  וטעים גם מכאן. טלי וגיא, השותף המקסים שלה, פתחו לפני כחודש את המטבח של טלו. הם טרם הספיקו לפרסם וכבר נראה כי יש להם לקוחות קבועים. בדקות הספורות בהן נדבקתי כבמטה קסם אל הרצפה (זה הריח? האנרגיה של התבשילים? הניחומים שהם מציעים?) הגיחו למקום כמה נשים (יפות ויפות יותר) חייכניות שלקחו מתבשילי המקום.

שמחתי לגלות כי יש הרבה מנות טבעוניות (בספיישלים של השבוע ראיתי טחינה, סלט קוסקוס עם סלק ודלורית צלויים, ממרח שעועית, פלפלים קלויים, אורז מלא עם דלעת וגרעינים, תבשיל כרוב סגול עם אוכמניות ועוד), וגם מנת ילדים מיוחדת (השבוע זוהי פסטה בולונז). מסתבר כי המטבח של טלו מציע גם שירותי קייטרינג, לאירועים קטנים (עד 100 איש). מי שנרשם מקבל ישירות למייל רשימה שבועית וניתן להזמין כבר בתחילת השבוע מנות הביתה דרך המייל, בטלפון או פשוט לבוא, להסניף ולהזמין במקום.

לפני שעזבתי את המקום (בקושי רב), גיא הפקיד בידי קופסא קסומה ובה סלט הקוסקוס הורדרד (הסלק הטביע בו חותם). בערב, הסלט הזה הצליח לקחת אותי למחוזות קסומים של געגוע בלתי ברור. הטעמים שלו היו כל כך נפלאים, שקשה להאמין שזהו האוכל בלבד. אני לא יודעת על מה טלי חושבת כשהיא מבשלת, איזו אנרגיה היא מכניסה לאוכל, אבל נראה לי שזה עובד ובגדול.

בפעם הבאה אני באה לרכוש כמה תבשילים טבעוניים, יין אדום מהכרם האהוב עלי, שמה את טום וויטס ומתנחמת…

המטבח של טלו – וייסבורג 17. טל' 03-5355030

בפייסבוק (כולל כל הספיישלים של השבוע)

ובאתר האינטרנט