החנות של סולתם רדד מחזירה אותי אחורה בזמן, לילדות. רק המילה פורצלן מזכירה לי מיד את סבתא שלי וארון עם דלת זכוכית, שמעליו שעון קוקייה. כלי הקריסטל מזכירים לי טעמם של קליפות הדרים מצופות שוקולד מריר. הסירים באופן כללי מחזירים אותי לזמנים שבהם התייחסו לבישול כחלק בלתי נפרד מהבית, מהמשפחה – וזה שמאחד את כולם, תמיד.

הקיץ הזה אני מרגישה, משום מה, שהאנרגיות שלי תקועות. אולי המילה תקועות קצת חזקה, אז בואו נעדן את התחושה (שלכם לפחות) עם המילה – מכונסות. האנרגיות שלי נלחצו משום מה על HOLD  לפני כחודשיים, ומאז אני לא מצליחה לשחרר את הכפתור. מה לא ניסיתי? עליות לרקיע השביעי (שעזרו לדברים אחרים בצורה מרשימה, אבל לא שיחררו אצלי כלום. בינתיים), דמיון מודרך (שלקח אותי ליופי של מקומות, אבל כשחזרתי שוב נתקעתי באותו המוד), שחרור מודע ממחשבות קיומיות (מה שמאוד סייע לי ליהנות מהחופשה עם ילדיי כמו שצריך, אבל החזיר אותי לאותו מצב מיד עם הנחיתה בנתב"ג), ספרים (טוב, זה לא ממש קשור, אבל יש לי נטייה לראות בספרים מוצא מן המציאות, והם מוצא נהדר, שרק בזכותו אפשר להתקיים באמת במציאות לפעמים), שיחות נפש (תמיד נחוצות, אבל אף פעם לא הצליחו לרדת לעומקן של המכונסות) ועוד.

וניסיתי גם להביא את עצמי לריכוז דרך בישול. זה אולי נשמע מוזר למי שעדיין לא שמע על פיזיקה משפחתית, או לא זוכר איך דיברו הסבתות שלנו ("אם את במצב רוח רע, אל תיכנסי למטבח"). בישול במצב רוח טוב משפר את טעם המנות, זה בטוח, אבל יש לי הרגשה שזה עובד גם הפוך. כמו שבמשחק יש גישה מן הפנים לחוץ, אבל יש גם מן החוץ לפנים (קודם נמצא את הדמות הפיזית, ודרכה נגיע אל המניעים הפנימיים שלה). טוב, בשיעורי המשחק לא ממש הברקתי, אלא עסקתי בניגוב דמעות, אבל כנראה משהו בכל זאת נקלט אצלי. אם נחזור לבישול, מה שאני מנסה לומר בדרכי המסורבלת והאסוציאטיבית, הוא שיש בי אמונה (שנתמכת מצוין ע"י פיזיקה משפחתית) שבישול יכול לשחרר אנרגיות תקועות.

אי לכך, מצאתי את עצמי, עם ילדיי, בשיא החום, בחנות של סולתם רדד, בתירוץ (שלא שכנע אף אחד), שאני זקוקה לתבנית מיני מאפינס (שלא נמצאה שם, אגב). השיטוט בין החרסינות, הסירים, התבניות והמכשירים נועד להקפיץ אצלי אנרגיה ולעשות לי חשק להיכנס למטבח. האמת? זה עבד יופי, לפחות בגזרת המטבח. מיד עם חזרתי משם ניגשתי ללוש בצק ללחם שאור וניסיתי להכניס אליו את כל הריכוז שיש. ביום שלמחרת אפיתי עם ילדיי עוגיות בצורת דינוזאורים. ושמתי לב שבכל פעם שיש בבית מריבות בין הילדים, הן נעלמות כבמטה קסם ברגע שאני ניגשת למטבח לבשל דבר מה. הייתכן שעליתי כאן על שיטה לנטרול מריבות בין אחים? אני חייבת לבדוק את העניין לעומק!

בסולתם רדד יש יופי של כלים, יופי של מבצעים, יופי של סירים ואנרגיית בישול נהדרת. לבוא עם הילדים זה לא ממש לעניין, כי יש להם נטייה להתהלך כפילים (זעירים) בחנות כלי חרסינה (אמיתית), ולי יש נטייה לעצור את נשימתי בכל פעם שהם חולפים ליד קערה בוהקת או כוס יין שברירית. אבל זה בהחלט המקום לרכישת מתנות לראש השנה, להצטייד בכלים לארוחה החגיגית שאתם דוחים ודוחים, לרכוש איזה אביזר מפנק שעושה חשק לבשל ולאפות, וכל זה על הדרך (מהמשרד, מהמסעדה, מפגישה).

והאנרגיות שלי? לצערי עדיין תקועות. אולי הן ישובו לעצמן עם החזרה לשגרה. אולי גם הן היו זקוקות לחופש מההתרוצצות הרגשית והמחשבתית האופיינית לי. אולי קדחת האפייה והבישול שלי תניב תוצאות. אולי אני זקוקה לביקור רגוע, לבד, שוב בחנות של סולתם רדד. אולי אני זקוקה למשהו אחר לגמרי כדי לשחרר אנרגיות…רעיונות, מישהו?

סולתם רדד – הברזל 33. טל'  03-6485193