איזו עיר מדהימה יש לנו. בימי החופש, אני נדהמת משלל הפעילויות שהיא מציעה לילדינו. המוזיאונים מגישים תערוכות ומיצגים לקטנטנים (אל תפספסו את "שרמנקה" במוזיאון ארץ ישראל), התיאטראות מציעים הצגות ומחזות זמר, ההאנגרים מארחים דינוזאורים שואגים, הפארקים מיחצנים צל ופסטורליה, בתי הקולנוע עמוסי פופקורן וסרטים מדובבים (סינמה סיטי מפתיעה אפילו אותי) ועוד ועוד.

ביום שלישי אחר הצהריים, באופן ספונטני למדי, נלקחו הזאטוטים, שלא נאמר נתלשו באכזריות מהמזגן המקרטע של הבית, אל הלחות הדביקה של נמל תל אביב. השיטוט הקסום וחסר התכלית הוכיח לי כי ניתן לבלות עם הילדים בעיר ואפילו בזול. מחוץ לשוק האיכרים היפיפה צפתה בתי בשעת סיפור ויצירה על מחצלת (בעוד אני משתמשת במרץ במניפה שלקחתי עמי), על הרציף התלהב בני מהסרטנים שטיילו על הסלעים, פעוטות בחיתולים התרוצצו במזרקות בעוד הגדולים יותר מלקקים את מיטב הגלידות של אייסברג, וילדים אמיצים תרגלו מיומנויות מוטוריות על קורקינטים שגלגליהם נתקעים בין קורות הדק. בין לבין ישבנו והיבטנו על הים. מסתבר שזה מעסיק אפילו זאטוטים אנרגטיים…

כמו תמיד, המחשבה על בילוי עם ילדיי נדמית לי פסטורלית, עד הגלידה הראשונה שנוטפת על השמלה שלי. בדמיוני אני מנהלת שיחות נפש עם הקטנים בבית קפה, ובמציאות הם שופכים כוס מיץ תפוחים על אחד מחבריי. אני מתרגלת איתם שקט ונימוס, אבל מייחלת שהאדמה תחת אולם הקונצרטים תבלע אותי עם הזעקה הראשונה.

ובכל זאת, החופש כבר כאן. הקייטנות מסתיימות, ובין תערוכה למופע, נלך לבית קפה, נדגום את הבריכה ונפנק בכמה צעצועים זניחים, כי בכל זאת רוב הזמן אנחנו קרובים לבית. אז הנה כמה המלצות למקומות שאוהבים ילדים, כדי שתצליחו לבלות ברוגע (לפחות תיאורטית) ברובע.

בית הקפה הידידותי ביותר לילדים הוא ללא ספק ביתא קפה. יש תפריט מיוחד לקטנטנים, שבצידו השני משחקים חינוכיים שעשויים להשקיט ילד לכמה דקות (מבוך, תפזורת, מצא את ההבדלים וכד'). האוכל תמיד טעים ומושקע, וכשהם מסיימים, הם יכולים לרוץ לפינת המשחקים הקרובה, במרחק עין בוחנת מבית הקפה. תוכלו לשתות קפה בנחת, יחסית. למתקשים לסיים את הקפה בשלווה, אפשר לרכוש לקטנים חוברת כלשהיא בוונוס, החנות הצמודה, ולזכות בעוד כמה דקות של חסד.

אם החום טרם התיש אתכם (ואני מודה שאותי הוא הותיר חסרת אנרגיות יצירתיות השנה), יש כמה גינות שהרוח עדיין לא זנחה לחלוטין. כדאי לבדוק את הגינה הנפוליטנית (מבצע קדש פינת קהילת סלוניקי) ואת הגינה מאחורי המרכז הישן ברחוב הדר יוסף. ארוחת ערב באחת מהגינות יכולה להיות סיום קסום ליום מפרך. אצלנו, הלחמניות הקטנות של לחם ארז עושות יופי של עבודה עם אבוקדו, בעיקר בפיקניקים או בבריכה (למורת רוחם של בעלי המזנון והצ'יפס השמנוני).

המרכז שלעולם לא מפסיק להפתיע אותי (אם הוא לא היה קיים, הבלוג שלי היה צריך להמציא אותו), מיקדו סנטר, יכול להציל נפשות שהחום ממיס בעזרת גלידה מרעננת (וניליה), קפה איכותי (מולי) ואפילו גינת משחקים קרובה.

אם חשקתם בארוחת צהריים או ערב מחוץ לבית, תוכלו לדגום את הפיצה הנפלאה של ג'ויה (שתמיד מתחסלת תוך דקות אצל הילדים שלי, יחד עם הפירה המושלם), את הפסטות של פסטה מיה (קחו בחשבון שהארוחה שם כוללת את מחדל הטופי, שמגיע עם החשבון), את הסושי של  סאטורי (שמיטיבה עם הגדולים לא פחות) וכמובן את הפלאפל של כספי הממכרת כל כך.

ואם בכל זאת החום הכניע אתכם, ואינכם מסוגלים להתנתק מהמזגן, ומאסתם בפעילות יצירתית או בחלתם בעוד שעת טלביזיה, שימו איזה טראק במחשב וקומו לרקוד עם הקטנטנים. לא תאמינו כמה טוב זה עושה. להם ולכם 🙂