אני לא יודעת מה אתכם, אבל למרות החיבה הגלויה שלי לקיץ, גל החום ששטף את הארץ מחסל אפילו את האנרגיות החמות שלי. העצבנות שלי מגיעה לשיא חדש עם כל מעלה שעולה, המזגן שלי התעייף טוטאלית, המוח שלי נשרף, התאים שלי מתאדים, ובאופן כללי אני מרגישה שמיצור אנושי אני הופכת אט אט לסופרגלו נייד. בעצם, נייח, כי למי יש כוח לזוז בחום הזה?

את ימי אני משתדלת לבלות במזגן, עם גיחות לבריכה בצהלה. אבל אני ממשיכה לנסות ולמצוא דרכים להתרענן, פיזית ונפשית. מצאתי את עצמי הבוקר במיקדו סנטר (מרענן? תלוי את מי שואלים), כדי לרכוש כמה מוצרים בחנות 4Chef, לטובת העיסוק החדש שלי – אפייה ביתית של לחמי שאור. חניתי בחניון המתוחכם בארץ, בין ג'יפ כחול לג'יפ כסוף, ועליתי עד לקומת הכניסה כדי לבדוק מה חדש בחנות הכי שפויה במרכז – סטימצקי. המוכרת המתולתלת המליצה את המלצותיה, אני רכשתי את רכישותיי, ומיד הרגשתי כי ספר טוב יוכל להוריד לי לפחות 2-3 מעלות. זו התחלה לא רעה. לקרוא תמיד יש לי חשק, אפילו בחום הזה.

בצאתי מחנות כלי הבישול, נעצרתי לרגע ליד וניליה. מה יותר מרענן מסורבה חמצמץ כשיש 47 מעלות בצל? טוב, אולי לא 47, אבל למיקדו סנטר יש טמפרטורות ייחודיות כל אימת שבחורה בעקבי סטילטו מהדסת סביבי, על ציפורניה המטופחות ושערותיה נטולות החשמל הסטטי. בעוד אני עומדת ובוהה (כי למי יש כוח להסתכל בחום הזה?) במבחר הגלידות, ניגש אלי בחור חביב (מרענן בפני עצמו, הוא וגילו הקט, אבל למי יש כוח לספור בחום הזה?), והציע את עזרתו. ביקשתי הפניה לאזור הגלידות נטולות הורמונים, אנטיביוטיות ושאר נפלאות, או בשפה פשוטה (כי למי יש כוח להתחכם בחום הזה?), נטולות חלב. ההיצע השפוי היה רב, ושמחתי לגלות בו גם גלידת שוקולד מריר נטולת חלב (הללויה!), שהזכירה לי את נפלאות סבתא ג'אנענע, שלצערי הרב נסגרה לטובת חנות בגדים.

המרענן הקט הציע טעימות, אני הסכמתי (כי למי יש כוח לסרב בחום הזה?) והשוקולד היה אפילו נפלא מטעמו כפי שהצטייר בדמיוני בשברירי השניות שקדמו לטעימה ונדמו כנצח (אפילו לזמן אין כוח לזוז בחום הזה). מיד החלטתי לקחת אותו הביתה (את השוקולד, לא את המרענן!), בלוויית סורבה תות ומנגו. רק המחשבה שיש עמי גלידה הצליחה להוריד לי מעלה או שתיים. ואפילו קיבלתי כמה גביעים במתנה! מי היה מאמין שאצליח להתרענן דווקא במיקדו סנטר? המציאות עולה על כל דמיון, אפילו נועז כשלי. זו כנראה השפעתו של החום…

סורבה השוקולד התגלה כהצלחה גם בקרב הזאטוטים, וכמותו גם התות והמנגו (עבורי הם היו מתוקים מדי), ומחצית הקילו חוסלה חיש מהר על ידי קטנים כגדולים. למי יש כוח להשאיר משהו למחר בחום הזה?

האמת? איך לא חשבתי על זה קודם? אין כמו מיקדו סנטר כדי לצנן מעט את האוויר. כמו גשם של קיץ. בימים חמים כל כך, זו פשוט הברקה. וניליה – יש לי הרגשה שאשוב במהרה לרענון!

וניליה – אהרון בקר 8, טל' 03-6035000