הכל החל בוקר אחד, לאחר שפרסמתי את רשימת הדברים עליהם אני מוכנה בשמחה לוותר (לכבוד יום העצמאות), כשחברה, ועוד כזו שאני מעריכה מאוד, הצהירה כי אינה מוכנה לוותר על הקפה של ארומה. לאחר שהבעתי זעזוע עמוק מהבחירה, היא הציעה לי סבב ביקורים בבתי קפה על מנת לבחון מהו הקפה הטוב ברובע. נעניתי מיד לאתגר הקפאין. מה גם שכל פגישה עמה מובילה אותי לגילויים חדשים, בעיקר בתחום הרוחני.

לקראת פגישתינו, ובכלל בימים האחרונים, תהיתי מדוע קיימת לאחרונה סוג של התעוררות רוחנית. מה תפקידה? מה היא באה ללמד את האנושות? ולמה דווקא עכשיו? האם עלינו לחזור ולהתבונן בדברים שכבר שכחנו מהם? להיאחז בתחושות שכמעט ואבדו לנו? לסמוך על חושים שלא באו לידי שימוש מאות שנים? לא לפחד לראות דברים שמעבר?

שלוש חברות שאוחזות במקצועות שונים אך מכובדים, שלכולם אלמנט פרקטי מאוד, נפגשו כדי לבחון, לטעום, לבקר וליהנות מהקפה של הרובע. שלוש הבנות הן בעלות נטייה קלה לריחוף, תחומי עניין אומנותיים, רוחניים או אנרגטיים, ולעיסוק בדברים שאין להם אחיזה גשמית, אך לגבינו מהווים אמיתות מוחלטות ומעניינות. רשימת בתי הקפה הנבדקים נבחרה בקפידה על ידי, תוך התעלמות מוחלטת מחוקי צדק ואמת, והקשבה מלאה לאינטואיציות ולהעדפה פרטית (משמע – ארומה בחוץ). אין ספק כי התאמתי את עצמי לנפשות הפועלות, כלומר- המרחפות.

הסבב נפתח בלחם ארז (נתן אלתרמן 13), שצץ ממש בצמוד לאחד המקומות האהובים עלי – כספי. לחם ארז טרם זכה לפוסט ייחודי (אך לא אחת כמוני תיתן לו לחכות זמן רב עד שגם הוא ייבחן לעומקם של רגשות, אינטואיציות ואנרגיות). הקפה של ארז לא רע, אבל אם משווים אותו לשאר הנפלאות של המקום, כגון לחם נבט החיטה החביב עלי מאוד, לא ממש מצליח לנסוק. עם זאת, הוא שימש כפתיח לא רע לבוקר של שיחות שמיימיות, שיחות שהעולם הגשמי לא יכול להסביר. משם המשכנו לסיקפה (הברזל 2), החלטה שהסתבר שיש לה השפעה מכרעת על המשך הסקר. אפשר לומר שהיא נעשתה בתת המודע, אבל תת המודע שלנו מקבל מקום נכבד יותר ויותר כאשר שלושתנו נפגשות. ברגע שטעמנו את הקפה של סיקפה, הבנו שכל מה שיבוא אחריו יצטרך להתאמץ פי כמה כדי להימצא במקום סמוך ברשימה הפרטית שלנו.

עברנו כמעט את כל רח' הברזל והגענו לרולדין (הברזל 28). נאלצנו להסכים שהקפה נהדר, אם כי הוא מתקשה לנשוף בעורפו של סיקפה. ישבנו בחוץ וניסינו להבחין בטעם, מבלי לבצע בדיקות שונות, אשר יש סיכוי שלחלקינו ייראו הזויות לחלוטין (הטמנת פתקים חבויים, הורדת פרספקטיבה, עמידה ובחינת תנודות קדימה ואחורה ועוד). מי מכם שעבר ברח' הברזל בשישי בבוקר ותהה מדוע בחורה יפה עומדת זקופה ומתנדנדת מצד לצד, כששתי אחרות יושבות ובוחנות אותה, ידע שהוא חזה במבחן שנועד לבדוק האם ישות כלשהי החליטה להשתלט עליה. הבשורות הטובות – התברר חיש מהר שלא, והמשכנו את הסקר ללא הפרעות.

תהינו האם להמשיך לאילנ'ס (קריית עתידים). הקפה האיכותי שלהם ניסה לפתותנו, אך מבט אחד בשמיים הכחולים מעלינו, וחיבור רגעי לצרכים אישיים, הובילה אותנו לגינת החצץ של פטלינה (עיר שמש 73). מזמן טענתי כי לבית הקפה הזה יש יכולת פלאית לקחת אותי למחוזות אחרים. הפעם, מדובר בגילוי מפתיע. מסתבר כי אחת מהחברות למדה (באופן תיאורטי בלבד) כי יש אנשים מסוימים שמקיימים יחסים עם שדים. ולמי מכם שתהה איך לזהות שד – התשובה חד משמעית – אין לו השתקפות במראה. אהה! נאלצתי לפשפש בזיכרוני כדי לבחון האם לכל האקסים שלי הייתה השתקפות. נראה לי שכן. נרגעתי.

אז מה למדנו מהסבב הנוכחי? אנסה לתמצת את הגילויים הרבים: נוכחותם של אנשים מסוימים בחיינו הינה מקור בלתי נדלה לאנרגיה. פגישות עם חברות אמיתיות מקפיצות את האנרגיה, את החיבור לתת מודע, את הידע ואת הרגש. אנשים מסוימים הם מקור משיכה לשדים. הטרמינולוגיה שבה אנחנו משתמשים משפיעה על תפיסתנו את המציאות. בחירת צבע הבגד משפיע על הצ'קרות. לחלומות יש יכולת התמודדות עם קשיי תת המודע. הומור משחרר. בעיקר הומור עצמי. לא למדנו – כיצד משפיע עודף קפאין על חיבור לקרקע.

אה, וגם דירגנו את בתי הקפה הנבחרים. כאמור, אין כאן שום אובייקטיביות, מבחני טעימה עיוורים או הבנה אמיתית באיכות הקפה. יש כאן חיבור לרגש, לאווירה ולטעם אישי. באופן בלתי מפתיע סיקפה נבחר לקפה הטוב של הרובע. אילנ'ס אמנם מתחרה ראוי, אך האווירה של בניין המשרדים בעתידים מאיימת על נוכחותו בחמישייה הפותחת. במקום השני (ברוב קולות משוחדים) צועד הקפה של רולדין. אחריו פטלינה, שלקח גם את חברותי הרחק מכאן, ובמקום האחרון לחם ארז. לא נכנסו לרשימה: ביתא קפה, מולי, קפה ג'ו, קפנטו, דיסנצ'יק, מטילדה. נפסלו טכנית (אם בשל טעם הקפה ואם בשל האווירה) – ארומה (חובבת הקפה שלהם הודתה בפני ביום למחרת שנהרסה לה חוויית ארומה), שטרויזל, בר לחם וארקפה.

הייתכן שאני חווה התעוררות רוחנית? או שזה רק הקפאין?