אני באה ממשפחה ובה מסורת עמוקה של אהדת הפועל תל אביב. דמיינו לעצמכם את גודל ההלם של אבי כאשר בחרתי בבן זוג לחיים אוהד מכבי. לא תתכן פגישה משפחתית אחת שבה לא נטחן עד דק עניין הכדורגל, עד שהחלטתי כי אני מתנהגת כשוויץ ומכריזה על עצמי כנייטרלית רשמית. המאבק על לבם של הילדים לא ניטש, אבא מצד אחד וסבא מצד שני מנסים לשדלם בכל אמצעי לבחור בקבוצה שלהם. לפני כמה ימים, בתי בת הארבע פצחה בשיר באמצע ארוחת הערב "הנה הם באים! השקדים האדומים". המאבק לא יוכרע, עד שהגברת השמנה לא תשיר. והפעם אני מתכוונת לשתוק!

הפעם האחרונה שכף רגלי דרכה באצטדיון הייתה בסטייל מוחלט – בפארמה, איטליה, בעודי מעודדת בגרון מלא (בחיי) את הפועל. זה עזר, רק שתדעו. זה כמעט עלה לי בזוגיות, לעומת זאת. למרות זאת, מצאתי את עצמי קרובה ל"בית" של האדומים, עת יצאתי את הרובע כדי לסייע לאמי לבחור ידיות ב"יעד פרזול". גיליתי עולם שלם בקיבוץ גלויות. מסתבר שאילו רק נוציא את האף מהרובע ונפתח גם את הראש, נמצא כמה חנויות מוצלחות, שלא ירוששו אותנו. אתם בטח מגחכים לעצמכם – ואני בטח מגלה לכם את אמריקה. ובכל זאת, אספר לכם.

נכון, לא תמצאו שם את אחוות הג'יפים של מיקדו סנטר, את נשות הבוטוקס של המשתלה, או את הגברברים החסונים של שיכון דן, אבל תמצאו הרבה דברים אחרים, ובזול. וזה לא קשור לכדורגל, מבטיחה.

זה התחיל בחנות עודפים של נמרוד, שם אמי רכשה סנדלים ב 80 ₪, המשיך בחנות כלי בית ובה רכשנו את כל מתנות החג בסכום מצחיק, ותוך קבלת יחס מקסים, והגיע לשיא בשתי חנויות בבניין האדום (שלבים) – ממש מול מגרש החניה של בלומפילד. זה הכי קרוב שאני מוכנה להיות למגרש כדורגל בימינו.

בחנות ההלבשה התחתונה אפשר למצוא שלל של ממש במחירים מצחיקים – תחתוני קלווין קליין ב 10 ₪, חזיות ב 40 ₪, גופיות יפיפיות ב 15 ₪, בגדי ים ב 50 ₪, גרביים, מחטבים ועוד. התשלום במזומן בלבד ואי אפשר למדוד, אבל כל מי שמכירה קצת את הגוף שלה יכולה להסתדר שם מצוין. חזייה ניתן להחליף, אם בבית גיליתן שהיא לא מתאימה. כדאי לבוא, לפשפש, לדמיין, ובטח שלא לצאת בידיים ריקות.

ממש ליד החנות הפלאית, נמצאת חנות בגדי ילדים מפתיעה לא פחות (עמק עודפים). שם באמת יש הכול – שמלות (30 ₪), מכנסיים (20-25 ₪), חולצות (עד 25 ₪), פיג'מות, שלל ביגוד ראשוני לתינוקות ועוד. גם כאן התשלום במזומן בלבד (לא יודעת מה בדיוק זה אומר).

בשביל חנויות כאלו, אני מוכנה לצאת את הרובע ולהתקרב אפילו, רחמנא ליצלן, למגרש כדורגל. רק אל תצפו ממני לרכוש שם צעיף וכובע בצבע תואם…