כמה שאני אוהבת את הדר יוסף. פינות חבויות בה פשוט זורקות אותי לזמנים אחרים, שלא נאמר גלגולים קודמים. במידה ואין כאלו- היישר לזיכרון הקולקטיבי של יהודי התפוצות.

תבליני בדיחי קיימת כבר חמש שנים, ורק עכשיו יצא לי להיכנס אליה. לא רק השם, אלא כל החנות כאילו לקוחה מהמאה הקודמת, ממקום אחר…וזה קסום.

מדובר בחנות קטנה ונעימה, שבה מונחים, על הרצפה, בשקים ענקיים, שלל תבלינים, קטניות, דגנים. על המדפים רטבים ותבלינים איכותיים. אפילו אי אלו מוצרים אורגניים.

הרגשתי כאילו הנחיתו אותי ישר לשטעטל מזרח אירופאי, כאשר ג'ונתן ספרן פויר מתמלל ברוב כשרון את הביקור, ואלכס השנון, גדול הממדים, מסביר לי פנים בעודו מלטף את כלבתו סמי דיוויס (ג'וניור, ג'וניור!) ביד אחת ומרגיע את סבו זעוף הפנים בידו השנייה.

ניגשתי אל שקי השעועית היבשה, וממש עמדה לי השאלה על הלשון- האם אפשר לקנות כאן בהקפה? נניח, אם הייתי רבנית, האם אפשר היה לשלם כאן תמורת ייעוץ?

מודה שציפיתי שבכל רגע ייכנס קשיש וישמיע כמה "קרעחצן", או יקרא לי "מיידלע", או ישאל האם יש לי כבר "שידך". דימיתי שאני שומעת כינורות ברקע. דימיתי שבחוץ משתוללת סופת שלגים, ואילו אנו עטופות בשכבות על גבי שכבות של בגדים מחממים.

פתאום הוצפתי געגועים לסבתא שלי. עמדו בעיני דמעות של החמצה, על שלא השכלתי לדלות מספיק מידע על החיים שלפני המלחמה, על התלאות בזמנה, על המאבק הקיומי שלאחריה. מצטערת שלא הבאתי אותה לכאן, כדי לתת לקטניות ללטף את זרועותיה שידעו עבודה קשה מדי, לבחור דגנים למאכל שינחם את נפשה הפצועה, לרכוש כמה תבלינים שיחממו את הקור הזכור בעצמותיה.

החנוונית, שאולי חשה בפרץ הרגשנות המתהווה שלי, מיהרה להציע לי עזרה, חיוכים ועצות מעשיות לגבי המוצרים האורגניים, ממש כאילו בעלינו היו לומדים תורה בערבים בצוותא. הייתי חייבת לצאת משם לפני הדמעות, אבל הבטחתי לשוב בקרוב. ויש לי הרגשה שהבטחה שבע"פ שווה פה לא פחות מנייר חתום ע"י נוטריון…

בדיחי אפשרה לי מסע קסום וסמי נוסטלגי בכמה דקות, מחשבות על העבר, על הנסיבות והסיבות שגרמו לנו, החילוניים האדוקים, להתרחק מהמסורות המשפחתיות שהחזיקו מעמד שנים רבות. מעניין מה סבתא שלי הייתה אומרת על זה…

תבליני בדיחי – קהילת לבוב 2, טל' 03-6474421