שימו לב – המקום נסגר
מאז ומתמיד הייתה לי חיבה סמויה לגלישה. זה התחיל כנראה איפשהו באמצע שנות השמונים, כשחולצות OP היו באופנה (תודו שזה מוצלח יותר מאשר חולצות Fame עם פרנזים). זה המשיך מדי שנה כאשר פקדתי (כצופה בלבד) את תחרות הגלישה בחוף הילטון (יש סיכוי שזכרוני מטעה אותי ומדובר בחוף גורדון, או קרלטון), נתת את אותותיו בגיל 15, כשהתאהבתי בגולש חתיך מהתיכון (שלא שם עלי, כמיטב המסורת) והסתיים רשמית בגיל 18 בהוואי, במהלך שעה תמימה שבה ביצעתי ניסיונות כושלים לעמוד על גלשן, על גלים בגובה 20 ס"מ. שעה, שצילום הוידאו האומלל שלה יכול בקלות להעיב על הפאסון שאין לי.
בגיל 18 הבנתי שאת החיבה שלי אפשר לספק בעזרת האופנה בלבד. כלומר, רצוי, לטובת הסובבים אותי. מאז, מדי כמה זמן (בעיקר כשיש הנחות סוף עונה) אני פוקדת את חנויות הגלישה ומצטיידת בפריט משמח זה או אחר.
אם הייתי, נניח, סטייליסטית, או חלילה, גורו אופנה כלשהי, הייתי ממליצה לבנות לרוץ לחנויות, להימנע מהרתיעה הראשונית ולהיות מופתעות לטובה מההיצע הצבעוני. האמת? גם לבנים – למה להדיר אותם? מה זה פה, ישראל??
בכל אופן – הבגדים המוצעים בחנויות אלו, וחנות בלו בירד ביניהן, מוצלחים במיוחד, ולמרות התדמית הספורטיבית שדבקה בהם, ניתן למצוא גם קרדיגנים יפיפיים, חולצות דקיקות, מכנסיים מחמיאים במיוחד ואפילו שמלות פרחוניות ומשמחות. והבדים? רובם דקים, נינוחים, צבעוניים – והכי חשוב- אינם דורשים גיהוץ.
לאחרונה נפתחה חנות בלו בירד במתחם גולף, בהדר יוסף – והשמחה רבה! החנות מעוצבת כאילו היא נמצאת בחוף מאווי, משדרת נינוחות ושמחה, ומזמינה גם את קהל הרובע להצטייד. אזור הקופה בנוי כסככת במבוק בחוף וואיקיקי, אזור הנעליים נראה כמו חנות רוקסי בהונולולו, וכל האווירה מזכירה לי את קאוואי לפנות ערב. למרות הלוק הקליל והמראה שכאילו פונה לצעירים, שלא נאמר ילדים, גם אנשים בגילי (כלומר נושקים, אבוי, למשבר גיל הארבעים) יכולים ליהנות ממנה – אם לא יהססו לגשת ולגשש.
המוצרים האהובים עלי בחנויות הגלישה, ומצויים גם כאן, הם האביזרים. כובעים משגעים, תיקים יפיפיים וגדולים מספיק כדי להכיל את כל מה שיש לי בבית וחייב (תמיד) להיות זמין גם כשאני מחוץ לו, נעליים מפתיעות, ארנקים, משקפי שמש במחירים שלא דורשים הלוואה, בגדי ים עם טוויסט, כפכפי אצבע מקסימים, ועוד.
יש סיכוי שהחיבה שלי נובעת דווקא מהסיבה שרק דרך הבגדים אני מרגישה זיקה פיזית לעולם הגלישה, שהקסים אותי מאז ומתמיד. אבל למי אכפת? בינתיים אני נהנית מהאמירה האופנתית, ונזכרת בימים קסומים ובחופים זהובים. בגלגול הבא אני לומדת לגלוש – וזה סופי!
בלו בירד – פנחס רוזן 57 (מתחם גולף). טל' 03-6451676
את כותבת נפלא!
תודה רבה! נעים לשמוע 🙂
דווקא זכור לי ששיעור הגלישה בהוואי הוגדר כהצלחה. לפחות כלכלית.