באותו מרכז מסחרי בו נמצא אולפן החבובות, נמצאת חנות צעצועים של פעם.

המוכר מוני הוא סנצ'ו פנשה של הצעצועים. גם חלק מהצעצועים נראים כאילו נשמרו מהמאה השבע-עשרה.

סנצ'ו הוא נושא כלים נאמן. הוא גם דברן לא קטן, אף על פי שאבירו נוזף בו שוב ושוב בשל כך.

אין ספק כי הוא למד מאדונו, דון קיחוטה, את נפלאות המילים המליציות. תמיד נעים לשמוע "הבת שלך יודעת שיש לה אמא יפה?". הבה לא נעסוק בסוגיה האם הוא אומר זאת לכולן או לא. כל הוויתו של סנצ'ו קיימת בזכות דמיון, גם אם הדמיונות אינם שלו.

נכנסים לחנות ומרגישים מיד שגם בהפרזה הוא נדבק מאיש לה מנשה. החנות עמוסה כולה בצעצועים עד אפס מקום. לרגע נדמה לך שהכול מט ליפול, בכל שנייה ממש. דון קישוט היה נחלץ לעזרתם של הצעצועים, ולו רק כדי שעיניה היפות של דולסיניאה דל טובוסו לא תיאלצנה לחזות בבלאגן הזה.

אבל לא זוטות כאלו יפריעו לסנצ'ו בפועלו. כל שתחפוץ בו לילדך הקט- תמצא אצלו, בין חיות פלסטיק לאבק, בין בלונים צבעוניים למוצגים ארכיאולוגים. מוני ייעץ, ימליץ ויעזור למצוא את המתנה המושלמת, במחירים של תקופת הרנסאנס.

בקשות מיוחדות מגלות כי לסנצ'ו יש שלוחה נוספת, הממוקמת מרחק שתי חנויות מהחנות המרכזית. אולי זה אי החלומות עליו חולם סנצ'ו תוך כדי מסעו העיקש על החמור האפור.

עכשיו אני משוכנעת כי סנצ'ו אסף את מרכולתו במסעותיו עם דון קיחוטה. כפי הנראה סרוונטס שכח לציין כי בכל קרב לקח לו סנצ'ו מזכרת, ועתה היא מוצגת בחנותו.

נעים כאן. נוסטלגי. זול.

מתחשק לי לרכוש אצלו סוס פלסטיק כחוש ולקרוא לו רוסיננטה…

חנות הצעצועים של מוני

קהילת ורשה 54, הדר יוסף