לא ברור לי למה, אבל הייתה לי בראש איזו פנטזיה לגבי ג'פניקה. אולי בגלל השם האקזוטי, שמצטלצל לי כליטוף של סונוקו, אולי בגלל הלוגו הנקי והיפה, אולי בגלל שלקח לי הרבה זמן לדגום אותה… בכל אופן –  פינטזתי עליה. בפנטזיה שלי, הפרועה והמאפשרת כל, אני טובלת ביופי עטופת חוטי משי, אני מתענגת על […]

  החובבנות חוגגת בסושיה. בעצם, חובבנות אינה מילה גסה. כשמישהו עושה משהו באופן חובבני, אין זה אומר שהוא עושה אותו באופן לא טוב. זה אומר שהוא אינו עושה זאת לפרנסתו, לא? חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה מה חסר לי שם – יצירתיות. הכל מאוד בנאלי. מדי בנאלי. ערב מוקדם אחד, לקחתי את הילדים חובבי הסושי לשם. […]

  שימו לב – המקום נסגר לאכול בקאי פרש סושי זה להיות ליד. זה לעבור ממש קרוב, אבל לא מספיק קרוב כדי לגעת… המסעדה יפה. תמונת העשב הירוק נקייה ועושה את העבודה, לפחות בשבילי. גם התמונות של טוקיו מוצלחות. הישיבה על הבר נעימה. במרכז עמלים הטבחים על גלגול הסושי. התנאים הראשונים מוצלחים, לפחות על הנייר. […]

  שימו לב – המקום נסגר שישי בערב. בתכנון: ארוחה רומנטית עם בן הזוג. סושי סמבה. ברגע שנכנסנו הבנתי שטעות בידי. בן זוג- יש. סושי- יש. סמבה- נניח. רומנטיקה- אופס. כשאני שומעת סושי מיד שבות ועולות בדמיוני תמונות מן האסתטיקה היפנית; גני סלעים, טקסי תה, רקמות פרחים על בדי משי. בסושי סמבה לקחו מיפן אולי […]