אתם כבר יודעים שכל ביקור שלי במיקדו סנטר מניב פוסט עסיסי, או לפחות כמה הגיגים ומחשבות. זה מתחיל בחניה הלא הגיונית ועמוסת הג'יפים, שאני בקושי מצליחה להסתדר בה, ממשיך בנשים שמסתובבות שם כחלק משגרת הטיפוח היומית שלהן, וכלה בגברים שמביטים בה תוך שתיית קפה אצל מולי, ועל פניהם הבעות נוחות לפענוח. משהו במיקדו סנטר מקרין […]

לעיתים נדמה לי שאני שקופה. אני לא מדברת על הורידים שמעטרים את גופי ותמיד הקלו על האחות בקופת החולים לדקור את זרועותיי תוך מילוי מבחנות דם, אלא על חוסר היכולת להסתיר דבר מה. האם כל מחשבותיי משתקפות לי בפנים בצורה בולטת, או שיש אנשים שמיטיבים לקלוט שדרים טלפתיים? רוח השובבות והציניות כנראה שרתה עלי אתמול, […]

  החובבנות חוגגת בסושיה. בעצם, חובבנות אינה מילה גסה. כשמישהו עושה משהו באופן חובבני, אין זה אומר שהוא עושה אותו באופן לא טוב. זה אומר שהוא אינו עושה זאת לפרנסתו, לא? חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה מה חסר לי שם – יצירתיות. הכל מאוד בנאלי. מדי בנאלי. ערב מוקדם אחד, לקחתי את הילדים חובבי הסושי לשם. […]

הגעתי לקפה מולי, או מולי קפה, במיקדו סנטר במצב רוח קרבי במיוחד. הבחירה הייתה ממוקדת. מצב רוח קרבי + מקום שתמיד מספק לי חומר להתעמרות = לחימה בשטח בנוי, עד התשת הכוחות הלוחמניים. שותפי סיפק לי מידע לגבי בית הקפה החדש הזה, שקם על חורבות קפה קפה, והגעתי מיד כדי לממש את יצר הזעם. בעוד אני מתכוננת […]