אחד הדברים שמתסכלים אותי הוא איכות המזון שאוכלים ילדיי. בבית הם נהנים (אוקיי, אפשר להתווכח על ה"נהנים") ממזון אורגני, טבעי, מבושל. ואז הם הולכים לבית הספר וטועמים מהחברים קורנפלקס עם צבעי מאכל, חוגגים יום הולדת עם שלל חומרי טעם וריח,  מעמיסים סוכר עם כל פעילות חברתית. בקיצור הבנתם. ואז הגעתי לקונדיטוריית גלית, ובמשך שיחה אחת […]

(צילום: עדי אשר – בלוגר, תושב הרובע) לפני כמה שנים, אמרה לי בת דודתי, שבמקום להסתכל על קהל כמקשה אחת, עלי, כחובבת אנשים ידועה, להביט בהם כאדם ועוד אדם, ועוד אחד. לקחו לי כמה שנים כדי להפנים את המילים החכמות שלה. מאז אני נזכרת בהן לא מעט, ועובדת על כך: לפרק מושגים ערטילאיים למשהו שהלב שלי […]

   טרם הספיקותי לבקר בבית הקפה הספורטיבי הצמוד לחנות בכניסה לרמת החייל, והנה הוא הפך למאפייה בשילוב בית קפה. החלטתי למהר פן יוחלף גם הוא במהירות של רץ למרחקים קצרים. כיוון שאישיותי לא סובלת מעודף ספורטיביות, חששתי מעט להיכנס למקום, הנודף כולו ריח כושר וסטייל, לפחות מבחוץ. כשנכנסתי פנימה, הבנתי שהמקום עצלן יותר ממני – […]

  ערב יום חמישי. חברה יקרה ואני נפגשות לחגיגת יום הולדת משותפת. מסורת רב שנתית ומופלאה שכזו. השנה על הפרק – הגיל. הגיל המתקדם… האירוע השנתי מתחיל ברכישת מתנות הדדית. את תאוות הקניות סיפקנו בקוביקה ובליאת ומירב. את התאווה לעיניים סיפקנו בקלקה שוז, והלוקיישן לסיפוק תאוות החיך – נבחר להיות רונימוטי. לערב אחד הרגשנו שוב […]

    אמא שלי היא אמנית ההקפאה. שבועיים לפני אירוע (ותמיד יש כאלו) הפשטידות כבר מסודרות להן במקפיא בסדר מופתי, סופרות את הימים הנותרים, וממתינות בשקט להוצאתן. מדפים שלמים מוקדשים לעוגות קפואות, הממתינות בחיל ורעד למועד גזר דינן. אין מצב שתתפסו אותה ללא יכולת האכלה של גדוד צבאי שלם, במידה ורק יהיה זמן להפשיר את […]