שוב אני ודמיוני המפותח, או ההזוי, אם תרצו. נכנסתי לחנות צעצועים עם ילדיי, כדי לבחור מתנה לבתי, משהו קטן לבני, ומתנה לחבר שלו. מבצע יומיומי, לכאורה. דמיינתי לתומי שהמבצע יהיה פשוט ויארך כמה דקות, אבל ברגע שנכנסתי לפיראט האדום (וכמה שמתאים לו הצבע הנבחר!), הבנתי שהמבצע הולך להיות מורכב מאין כמותו. כנראה שהגיל החל לתת […]
מרגישה בגוף את גן קטנטוני
אני זוכרת כיצד נדהמתי כשדויד גרוסמן החליט לקרוא לאחד מספריו "בגוף אני מבינה". נדהמתי מרמת הדיוק במשפט אחד, קטן. עם השנים אני מבינה שהרבה תובנות, ידע, אינטואיציה, מתקבלים בראש ובראשונה בגוף. המוח נכנס לעניינים רק מאוחר יותר ומתערב. לפעמים לטובה, לפעמים לרעה. עם השנים למדתי לכבד יותר את התחושות הללו של הגוף, להקשיב להן ולנסות […]
ההצלחה האמיתית של מיקדו סנטר – סטימצקי
בימים האחרונים אני חושבת רבות על הצלחה, וככל שאני חושבת יותר כך מתגבשת לי דעה. מלמדים אותנו לחשוב, להאמין, שהצלחה נמדדת כמעט אך ורק בשפע כלכלי, אבל ההצלחות הקטנות שלנו בחיים הן דווקא אלו שנצרבות אצלנו, שמקפיצות אותנו מבחינה אנרגטית, שנותנות לנו את הכוח להמשיך הלאה, או לקבל רעיונות חדשים. הן מילה טובה, חיוך, הצהרת […]
הרובע שייך לילדים
איזו עיר מדהימה יש לנו. בימי החופש, אני נדהמת משלל הפעילויות שהיא מציעה לילדינו. המוזיאונים מגישים תערוכות ומיצגים לקטנטנים (אל תפספסו את "שרמנקה" במוזיאון ארץ ישראל), התיאטראות מציעים הצגות ומחזות זמר, ההאנגרים מארחים דינוזאורים שואגים, הפארקים מיחצנים צל ופסטורליה, בתי הקולנוע עמוסי פופקורן וסרטים מדובבים (סינמה סיטי מפתיעה אפילו אותי) ועוד ועוד. ביום שלישי אחר […]