האיטלקים יודעים לחיות. הם אוהבים לחיות. הם חיים לשם האהבה. ברגע שהבנתי זאת, התאהבתי בהם, שוב. אם נתעלם לרגע מהמצב הכלכלי שלהם, פיתחתי קנאה בריאה באורח החיים שלהם. זו אינה הפעם הראשונה שלי שם, אך אני שמחה לגלות את נפלאותיה של איטליה כל פעם מחדש. אולי זו ההיסטוריה הגדושה? אולי המוזיקה? אולי השפה הרומנטית? […]

   גיליתי את הדרך המהירה (והמהנה) ביותר לקבלת פרופורציות בחיים: עיסוק (ואפילו החובבני ביותר) באסטרונומיה. בשלהי יום העצמאות, בעוד רבים וטובים (וטובים פחות) עסוקים בנפנופים מעל המנגל, התנפנפתי באופן אישי עד מצפה רמון כדי לבקר במצפה הכוכבים, שבאופן נדיר נפתח למבקרים שאינם חוקריה המיוחסים של אוניברסיטת תל אביב. הכבישים היו ריקים מאדם, המדבר הדיף ריח […]

     אני באה ממשפחה ובה מסורת עמוקה של אהדת הפועל תל אביב. דמיינו לעצמכם את גודל ההלם של אבי כאשר בחרתי בבן זוג לחיים אוהד מכבי. לא תתכן פגישה משפחתית אחת שבה לא נטחן עד דק עניין הכדורגל, עד שהחלטתי כי אני מתנהגת כשוויץ ומכריזה על עצמי כנייטרלית רשמית. המאבק על לבם של הילדים […]

  האח הגדול. ההרגל המגונה לצפור עוד לפני שהרמזור התחלף. ההרגל המגונה לצפור למי שברוב חוצפתו חלם למשך כמה שניות ברמזור (רוב הסיכויים שזו אני). ההרגל המגונה לצפור למי שצופר. משאיות פינוי אשפה סביב השעה 08:00 ברחוב של בית הספר. מצות. אנשים שלא משיבים כשמברכים אותם ב"בוקר טוב". מכנסיים בגזרה נמוכה. ג'וקים. ריאליטי שמתיימר להיות […]

לפעמים נדמה לי שאני מפסיקה לכמה רגעים לנשום. ורק כשהמחשבה חולפת אני מעזה להוציא את כל האוויר הזה שפשוט עצר בתוכי. זה קרה בדיוק עכשיו, רגע לפני שהילדים נרדמים ויגיע הלילה האחרון של החופש הארוך הזה. הארוך מדי. חופש שבו לא היה מקום, פרט ללילות, הקצרים מדי, למחשבות, לשקט. יש ימים שבהם מצב הרוח משתלט […]