החובבנות חוגגת בסושיה. בעצם, חובבנות אינה מילה גסה. כשמישהו עושה משהו באופן חובבני, אין זה אומר שהוא עושה אותו באופן לא טוב. זה אומר שהוא אינו עושה זאת לפרנסתו, לא? חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה מה חסר לי שם – יצירתיות. הכל מאוד בנאלי. מדי בנאלי. ערב מוקדם אחד, לקחתי את הילדים חובבי הסושי לשם. […]

  שבת בצהרים. ארוחה משפחתית בסאטורי. המנות מגיעות בזו אחר זו ומפתיעות לטובה. ממש כמו רוב האנשים שאני מכירה, יש לי הרגשה שסאטורי סובלת מדימוי שלילי. נראה שהיא קצת מפחדת מחשיפה. ביישנית שכזו. משום מה, היא כמעט לא מוכרת. יושבת לה באנונימיות ובשקט בין פסטה מיאה וסבתא ג'אנענע, כאילו מחכה שמישהו ישים לב אליה. צנועה […]

בתום הביקור בארקפה רמת החייל, הייתי חייבת לקרוא מה יש להם לומר להגנתם. פתחתי את אתר האינטרנט שלהם. הצצתי ונפגעתי. כמה יומרות. אאוצ'. תפריט הקפה נשמע כמו מערכון מארץ נהדרת (אספרסו, מקיאטו, מקיאטונה, קפוצ'ינו, קפוצ'ו, לאטה, לאטה מקיאטו, פילטר, קפה קון פנה, פנונה, וגם הכל כפול), היחס לכל פול קפה בודד ממש מעורר בי רחמים […]

  שימו לב – המקום נסגר ערב יום חמישי. חברה יקרה ואני נפגשות לחגיגת יום הולדת משותפת. מסורת רב שנתית ומופלאה שכזו. השנה על הפרק – הגיל. הגיל המתקדם… האירוע השנתי מתחיל ברכישת מתנות הדדית. את תאוות הקניות סיפקנו בקוביקה ובליאת ומירב. את התאווה לעיניים סיפקנו בקלקה שוז, והלוקיישן לסיפוק תאוות החיך – נבחר להיות […]

הגעתי לקפה מולי, או מולי קפה, במיקדו סנטר במצב רוח קרבי במיוחד. הבחירה הייתה ממוקדת. מצב רוח קרבי + מקום שתמיד מספק לי חומר להתעמרות = לחימה בשטח בנוי, עד התשת הכוחות הלוחמניים. שותפי סיפק לי מידע לגבי בית הקפה החדש הזה, שקם על חורבות קפה קפה, והגעתי מיד כדי לממש את יצר הזעם. בעוד אני מתכוננת […]