אני די מפחדת להגיע למסעדות שמוגדרות כבעלות "סגנון אמריקאי". מהו בדיוק אותו סגנון? מנות גדולות מדי, עם אחוזי שומן גבוהים מדי, טעם דל מדי? ספות דמויות עור רכות מדי? אווירה נטולת ייחוד? יישור קו של מראה, טעם ומאוויים אישיים? עדיין לא הבנתי במה בדיוק יש להתהדר. בכל זאת, החלטתי לקחת את המשפחה לאכול […]

     אני מנסה להבין איך זה שדווקא פריים, שמתהדרת בשם משנות האלפיים, גרמה לי להרגיש שחזרתי לאייטיז. פריים, קצת בדומה לכמה אנשים שאני מכירה (כולל אני) סובלת מדיסוננס, מחוסר מיקוד. הכול מעניין אותה – המזרח והמערב, סקס ועסקים, נוסטלגיה וחדשנות, חום וקור. אולי היא פשוט עדיין לא החליטה מה תרצה להיות כשתהיה גדולה? מוכר […]

     לא ברור לי למה, אבל הייתה לי בראש איזו פנטזיה לגבי ג'פניקה. אולי בגלל השם האקזוטי, שמצטלצל לי כליטוף של סונוקו, אולי בגלל הלוגו הנקי והיפה, אולי בגלל שלקח לי הרבה זמן לדגום אותה… בכל אופן –  פינטזתי עליה. בפנטזיה שלי, הפרועה והמאפשרת כל, אני טובלת ביופי עטופת חוטי משי, אני מתענגת על […]

לא יודעת איך לומר זאת. ממש מתלבטת באילו מילים להשתמש כדי שלא תיפלו מהכסא עליו אתם יושבים עכשיו. אולי פשוט בגישה הישירה? אנחית את המכה ואז נדע איך לטפל בעניין. אוקיי. תנשמו עמוק- הנה זה בא. התעלפתי מחומוסייה. כן, שמעתם נכון. זו עדיין אני, חובבת הבריאות. לא, לא סובלת מאי שפיות זמנית. כן, כן, אני […]

  החובבנות חוגגת בסושיה. בעצם, חובבנות אינה מילה גסה. כשמישהו עושה משהו באופן חובבני, אין זה אומר שהוא עושה אותו באופן לא טוב. זה אומר שהוא אינו עושה זאת לפרנסתו, לא? חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה מה חסר לי שם – יצירתיות. הכל מאוד בנאלי. מדי בנאלי. ערב מוקדם אחד, לקחתי את הילדים חובבי הסושי לשם. […]