אני זוכרת כיצד נדהמתי כשדויד גרוסמן החליט לקרוא לאחד מספריו "בגוף אני מבינה". נדהמתי מרמת הדיוק במשפט אחד, קטן. עם השנים אני מבינה שהרבה תובנות, ידע, אינטואיציה, מתקבלים בראש ובראשונה בגוף. המוח נכנס לעניינים רק מאוחר יותר ומתערב. לפעמים לטובה, לפעמים לרעה. עם השנים למדתי לכבד יותר את התחושות הללו של הגוף, להקשיב להן ולנסות […]

    שימו לב – המקום נסגר רשימת הדברים שאין סיכוי שאעמוד בפניהם : דובדבנים, מי שישמיע לי בדיוק את השיר הנכון ברגע הנכון, הקפה של סיקפה, הקול של דמיטרי חוורסטובסקי, אהבה כמו בספרים הגדולים, ולחם. כן, לחם טוב הוא בהחלט אחת החולשות שלי, ממש קצת לפני עוגת שמרים שוקולד. עזבו אותי מפוקאצ'ות, בורקסים או רול […]

החנות של סולתם רדד מחזירה אותי אחורה בזמן, לילדות. רק המילה פורצלן מזכירה לי מיד את סבתא שלי וארון עם דלת זכוכית, שמעליו שעון קוקייה. כלי הקריסטל מזכירים לי טעמם של קליפות הדרים מצופות שוקולד מריר. הסירים באופן כללי מחזירים אותי לזמנים שבהם התייחסו לבישול כחלק בלתי נפרד מהבית, מהמשפחה – וזה שמאחד את כולם, […]

מזה זמן רב שאני רוחשת חיבה לעם הרוסי, שרק גדלה עם השנים. נכון, הרוסים אותם אני פוגשת הם מיוחדים במינם, והם המשפיעים על דעתי, אבל מי אני שאתן לעובדות לבלבל אותי, בעיקר בכל הקשור לדעה חיובית. אנשי הרוח הרוסים שפגשתי, בעיקר תוך עיסוק במוזיקה, פתחו בפני עולם מיוחד ועשיר והביאו אותי לכדי אהבות אמיתיות ורגשות עמוקים. הם […]