נתחיל בגילוי נאות: יש לי פחד לעלות על אופניים. בכל פעם שאני רואה ילד עולה על אופניו, אני נתקפת פליאה על יכולת הנסיעה. אני נותרת פעורת פה כשאני רואה את ההורים המצליחים גם לדווש וגם להעמיס על האופניים כמה זאטוטים. אני המומה ממש כשאני מלווה אותם במבטי והם מנווטים בין הסמטאות והאנשים מבלי לדרוס אף […]

בשנה שעברה, לקראת ראש השנה, כתבתי תפילה אישית, המורכבת מדברים ריאליים בלבד. בראש הרשימה הייתה תקווה שגלעד ישוב הביתה. המחשבה על כך מעלה שוב ושוב דמעות בעיני. השנה, לאור ההצלחה המסחררת, החלטתי להתפרע, ולקוות לדברים נועזים והזויים במיוחד. אז הנה רשימת התקוות הפנטסטית שלי לשנה הבאה עלינו לטובה. תקווה אחת לכל חודש: שכל האנשים יגידו […]

שוב אני ודמיוני המפותח, או ההזוי, אם תרצו. נכנסתי לחנות צעצועים עם ילדיי, כדי לבחור מתנה לבתי, משהו קטן לבני, ומתנה לחבר שלו. מבצע יומיומי, לכאורה. דמיינתי לתומי שהמבצע יהיה פשוט ויארך כמה דקות, אבל ברגע שנכנסתי לפיראט האדום (וכמה שמתאים לו הצבע הנבחר!), הבנתי שהמבצע הולך להיות מורכב מאין כמותו. כנראה שהגיל החל לתת […]