האמת, ציפיתי ליותר מהאיש הקרח הזה, שאני כל כך אוהבת לאהוב.

אני לא מהמשוגעים למתוקים. אני לא מאלה שחייבים קינוח בתום הארוחה. ולמרות זאת, השוקולדים של מקס ברנר נפלאים בעיני. כמעט לא יכולתי לנשום כשטעמתי את המריר חלבה שלו. אין כמו קוביית שוקולד מריר אמיתי של מקס ברנר כדי להעמיד אותי על הרגליים לאחר נפילות סוכר, וגם סתם כשאני עייפה. טוב, למעשה – המריר הזה פשוט בא לי טוב בכל מצב. אני אוהבת גם את מראה השוקולדים שלו, את העטיפות, את הקופסאות הצבעוניות. אין ספק שנכנסתי אל בית הקפה עם כמה קילוגרמים טובים של אהבה.

אבל בבית הקפה ציפתה לי אכזבה. בתום בוקר של הליכה די מייגעת, צנחתי על אחת הכורסאות הנוחות והתכוונתי להתפנק בכריך ובקפה, ואולי לקחת הביתה כמה עינוגים מתוקים-מרירים.

ניגש אלי מלצר ג'ינג'י רענן והניח לפני את התפריט ואת שמו, למקרה שאזדקק לו. מתוקים המלצרים במקס ברנר.  התפריט כולל מנות שאין סיכוי שאכניס לפי. מיני מתוקים יותר או הרבה יותר, בשמות בומבסטיים וכבדות מובטחת. רק לקרוא את תפריט המשקאות המיוחדים עושה לי סחרחורת, וחשק לאספרסו מר וחזק. כזה שיבטל כל רמז למתיקות. סוגרת את התפריט ובוחרת בכריך. בוקר, בכל זאת.

התפריט הבטיח כל טוב. טחינה, חציל בלאדי וביצה קשה ארוזים יפה בלחמניית דגנים עסיסית. המציאות טפחה על פני – מדובר במעין פיתה מקמח מלא, מחולקת לשני חצאים, מחוממת בתנור עד לכדי פריכיות לא נוחה לנגיסה, ומלאה בעגבניות, חציל, תפוח אדמה (על הבוקר? לא ממש הסתדר לי) ומעל טחינה נוזלית למדי. שוב אני תוהה איך השיק הצרפתי שאני כה רוצה לאמץ יכול להתמודד עם אכילת מאכל כל כך לא מתחשב. הטחינה נוזלת לכל עבר, הביצה מתפוררת על העליונית הדקיקה שלי, הפיתה משמיעה קולות נפץ עם כל ביס, ותפוח האדמה לא מסתדר לי בשום צורה שהיא. גם צורת ההגשה של המנה לא מתחשבת בפאסון הנרכש שלי. שמא זה קוריוז? האם מישהו כאן צוחק על חשבון חיבתינו העזה למנות פלאפל? ובכן, זו ממש לא המנה לאכול כשאת בלוויית אביר חלומותיך. צלחתי בקושי מחצית הכריך, תוך חשש מתמיד שאחד האקסים שלי יפציע במקרה ויחזה בי מנסה לפצח את הקוד…

הכריך (שהייתי מצפה לפגשו אולי בחומוסייה הקרובה ולא כאן) לווה בסלט ירוק בלתי מושקע בעליל. כמה עלי חסה שלא נחתכו או נקרעו כראוי, ומעל טבעות בצל וארבעה חצאי עגבניית שרי. סתמיות היא המילה המתאימה לו. גם הרוטב לא היה לי ברור. שוב לא הבנתי כיצד ניתן לאכול את המנה הזו בסטייל אירופאי. דגמתי כמה עגבניות ועלה סורר אחד ונסוגתי מאכילתו.

הקפה דווקא היה טוב. אבל העלייה תמיד מורגשת יותר לאחר ירידה, לא? הקפה הגיע בספל גימיקי, בלוויית שתי קוביות שוקולד (חלב, לאכזבתי) שהצליחו בכל זאת להשאיר לי טעם מתוק בפה.

האם במקס ברנר יש קונספירציה לשחרר אותנו מהניסיון להיות ולהיראות שיקיות? אלגנטיות? יש מצב. אני מתנגדת בתוקף לחוסר ההתחשבות כאן! מתכוונת להילחם עד לקוביית המריר חלבה האחרונה! האיש והקרחת – ראו הוזהרתם.

מרוב אכזבה לא ניגשתי אל עגלת השוקולדים כדי לממש את תאוות המתוק שלי. הולכת אל סיגל קרפל כדי לרכוש כמה פרלינים מנחמים. בא לי משהו חזק, מר, כמעט אגרסיבי בטעם. רק לא מתוק, בבקשה…

מקס ברנר – רחוב הברזל 23, ת"א. טלפון: 03-6442500

לאתר של מקס ברנר.