אזרתי אומץ. בזמן האחרון זה קורה לי לא מעט. אחרי מיקדו סנטר, חשתי חזקה מתמיד ו/או בעלת חוש הומור מפותח דיו כדי לגשת לבדוק את בית הקפה Sima's במשתלה. בדומה למיקדו סנטר, גם המרכז של שכונת המשתלה הצטייר בעיני מאז ומתמיד כחובב צבעי שיער בהירים במיוחד, פרנצ' מניקור בולט במיוחד ולא סולח על קמטי הבעה, מכל סוג שהוא.
אז איך מצאתי את עצמי שם? הכל החל כאשר החלטתי לפצוח במסע לגילוי הלחם המושלם. אני מודה שהדרישות שלי היו גבוהות – בריא (שלא נאמר בריא מאוד), טעים (שלא נאמר קטלני בטעמו) ונטול הפרעות עבור ילדיי. אני לא מדברת על הפרעות אנרגטיות (אם כי בעניין זה יש לי גם די והותר מה לומר, ועוד יותר מה ללמוד), אלא על זרעים, אגוזים ושאר חטיפי בריאות שהילדים שלי אינם יודעים עדיין להעריך בתוך הכריך היומי.
בשלב כלשהו פניתי לאפיית לחם ביתי, שענה לגמרי על קטגוריית הבריא, אך בקשר לטעם הדעות היו חלוקות. המבוגרים התענגו. הילדים שאגו. החלטתי לא להתייאש ולהמשיך לנסות, ולשלב את המאפים לאט וביסודיות – תוך השלמות מהמאפיות המובחרות. לאחר שניסיתי את הלחמים של ג'ייקובס ברמת השרון כמעט תרמתי את הסינר לנזקקים, אבל עמוד השדרה הרעוע שלי החליט בכל זאת להזדקף ולהמשיך בקו העקשן שלו.
שמחתי לגלות כי בבית הקפה הקטנטן, בשכונת המשתלה, ניתן למצוא את לחמי מאפיית לחמים (ממילא בחשמונאים אין חניה), בנוסף לאי אלו מאפים יפים ומדיפים ניחוח ממכר. אזני המן, עוגות שמרים ועוגיות שונות עיטרו את השולחן והדלפק, כלי מטבח צחורים ושקופים גדשו את המדפים ואי אלו קשישים חייכו אלי מהשולחנות הקטנטנים שבתוך החנות ומחוצה לה. כמה מפתיע – ציפיתי לנשות משתלה ישובות לקפה בעוד גזירי נייר אלומיניום מעטרות את שיערן, לכמה גברברים חסונים מצוידים בטייץ שיתחילו שם את הבוקר בקפה שלאחר חדר הכושר, ולמטפלות שנהנות משמש חורפית, אבל לא לשתי מוכרות חביבות, לחמים נהדרים, אזני המן מפתים ואסופת קשישים חייכניים. זרקתי את הסטריאוטיפים שליוו אותי לעזאזל וחייכתי חזרה.
סימה, הבעלים (אי אפשר לטעות בה), הסבירה לי על הלחמים ועל אזני ההמן, החמיאה לי על השמירה על איכות הסביבה (וכך צברה עוד נקודות זכות), ואיחלה לי יום נפלא בצאתי. אולי האווירה הנעימה והכל כך לא תואמת שכונה תפסה אותי ממש לא מוכנה, אולי היה זה יום מיוחד במינו, ואולי המקום הצליח בכל זאת להוציא את הצד הטוב של האזור.
נכנסתי לאוטו. מבט פליאה בעיני (לא מומלץ לקמטים, אני יודעת), והלחמים בשקית הבד במושב לידי (לא מומלץ לגזרה, אני יודעת). קמטים וגזרה לא מאיימים עלי – טעמתי והתענגתי. בפרוסה השלישית החלטתי שאני מתכוונת לשוב ולפקוד את המקום למרות מיקומו, להצטייד בלחמים, ואולי אפילו להישאר לקפה. בתנאי שלא אתקל שם בכמות מוגזמת של בוטוקס, כמובן. יש גבול לכמה רחוק אני מוכנה ללכת בשביל לחם טוב.
SIMA'S – אלי תבין 14, שכונת המשתלה, טל' 077-9101241
שימו לב – המקום נסגר.
הקפה של סימה כבר לא שלה ובמקומה ישנה נאוה המקסימה גם היא. הסטריאוטיפים שיש לך על נשות המשתלה עם הבוטוקס, השיער והטייץ כל כך רחוק מהמציאות שלא ידעתי אם לצחוק או להתעצבן…. הכי לא תל ברוך צפון – והנה לך עוד סטריאוטיפ… מאיפה את מביאה את הסטריאטויפים האלה???
הי מיכל. קודם כל- ברור שלצחוק! כך אני מנסה לראות את הדברים, וחלק מהבדיחה היא תמיד גם עלי… אשמח לבקר אצל נאוה ותמיד נהדר לגלות איך סטראוטיפ מתנפץ 🙂