אני לא מצליחה להבין אנשים שעושים את קניותיהם באופן קבוע בסופר ענק. הקור גומר אותי באופן אישי.
העולם שלנו אולי מתחמם גלובאלית, אבל אין לזה השפעה על חיי היום יום, בעיקר לא בכל הקשור לחנויות המזון. הסופרים נראים לי גדולים יותר ויותר, המדפים מסודרים יותר ויותר, המעברים נקיים עד להחריד, וההיצע האינסופי רק גורם לבלבול יתר.
כמו אצל אנשים, גם בעסקים, אני לא מצליחה להתחבר לקור. יש סיכוי שאני אפילו בורחת ממנו כמו מאש… איש יקר אמר לי פעם: "את אוהבת לאהוב, ובמקום שאין בו אהבה את לא יכולה להישאר". המשפט הזה העלה דמעות בעיני אז, וגם היום. כל כך נכון. והאמת? למה לי?
באופן פלאי, התגלגלתי השבוע למגה, עתידים. הגעתי כי שמועות הגיעו לאוזניי ולפיהן נפתח שם סניף של עדן. ובכן – לא דובים, ובטח שלא ביער האימתני של מגה עתידים. בכל אופן, נכון לרגע זה. במהלך שיטוטיי בין עשרות המעברים, תהיתי האם קיים סיכוי שפשוט לא ראיתי את עדן, בשל גודלה של החנות.
במקום לכתוב מה ניתן לקנות שם – אולי כדאי שארשום מה לא ניתן למצוא שם. הממ… רגע, צריכה לחשוב על זה. אה, אולי ביצי פברז'ה…
נכנסתי למגה, והקור הכה בי. גם הסוודר שלגופי לא סייע לי לחוש חום. בעצם, גם אם הייתי עוטה חרמונית, לא היה בידיה התפוחות לסייע לי שם. בשלב מסוים, כשעוד ניסיתי למצוא שביבי עדן במקום, נתקלתי בעובד משועמם שאיבק קופסאות של טישו. כן, קראתם נכון.
כן, אני רומנטית להחריד. אולי גם נוסטלגית. אפילו מגדירה עצמי כחובבת חום מושבעת. אבל יש לי הרגשה שאפילו חובבי אניות המחקר המפליגות לגרינלנד, לא ימצאו במקום הזה דבר נעים. איפה קצת מחשבה על הלקוחות, על חוויית הקניה, על הנעמת השהייה במקום, על מוזיקה מלטפת? כל אלו עושים את העבודה אפילו במכולת הקטנה ביותר, צנועה ככל שתהיה.
מחפשת במיוחד את המקומות האלו שבהם המוכרים יברכו אותי בבוקר טוב, ואני אתעניין בשלומם. מקומות בהם אין אלפים של פריטים מכל סוג וצבע, אלא רק כמה עשרות. מקומות שעושים לי נעים באוזן עם מוזיקת הרקע. מקומות שיכולים להפתיע אותי. מקומות שאני יוצאת מהם עם חום בלב. מקומות שלא מזכירים לי עד כמה קר העולם שלנו יכול להיות.
יצאתי ממגה, נכנסתי לאוטו, ולמרות שהיה זה יום חורף שמשי במיוחד, הדלקתי את החימום…
מגה – דבורה הנביאה 126.
מקסים