שוב מצאתי את עצמי בשעת צהריים באזור ההומה של רמת החייל. שוב אני נבלעת בין אנשי עסקים, לא ברור איך זה קורה. כנראה שרולדין היטיבה עמי כל כך בשבוע שעבר, שהדחקתי את כל מה שמסביב לה…
לאחר שעשקו אותי בחניון (30 ₪ לכניסה חד פעמית, גם אם מדובר בשעה תמימה, כמו במקרה שלי, ולא, לא עזר החיוך היפה שלי!), ובתום פגישה, גמרתי אומר להשביע את תאוות הקפה שלי. העצבנות שלי התחילה להתהוות ולכן הפעם החלטתי להעלות על המוקד את ארומה. אז בואו נתחיל.
הקפה של ארומה לא טעים לי. הכריכים משעממים לי את החיך.
הריחות כאן תעשייתיים לי מדי. כמות הלחמים והמאפים המוצגים לראווה משבשת לי את המחשבה הצלולה.
עיצוב המקום גורם לבדידות להתהוות לי בגוף. המוזיקה נשמעת כמו גלגלצ, מה שיכול להטריף לי את האזניים. מרגישה את האדרנלין שלי מתחיל לזרום…
ואם לא די בכל אלו, הדבר הנורא ביותר בארומה היא מערכת הכריזה, שבאמת יכולה ליצור אצלי קריזה. בארומה כנראה חושבים שכולנו חירשים. האמת, אם נמשיך לשתות פה קפה – יש סיכוי ממש טוב שנהיה…
זה נראה כאילו חשבו כאן על הכול, פרט למה שחשוב באמת. המקום מעוצב בניטרליות קרה, השירות מהיר, יש אפשרויות ישיבה או עמידה מגוונות. אבל הקפה בלתי נסבל, וקולה של הבחורה הכורזת חודר לי את ממברנת התאים. הצילו!
בחזון של ארומה (כן, מסתבר שיש כזה) רשום כי הם מעוניינים להעניק את חוויית הקפה לכל אדם, בכל מקום בעולם. אבוי. האם גם העולם הרחב ייאלץ לחוות את ארומה? האם לא די להם בסניפי סטארבקס הפרוסים בכל פינה ומוציאים שם רע לקפה? כמו כן נרשם שהקפה מתאים לכולם. אני כבר מזמן הבנתי שמה שמתאים לכולם, לאו דווקא מתאים לי.
מערכת העצבים שלי עומדת כאן למבחן, אני מרגישה זאת באופן ברור ומיידי, ויש לציין כי היא אינה סימפתטית כלל!
הרגשתי את כאב הראש מתהווה, את הבחילה המתקרבת. חייבת לשרוד! ולכן, חייבת להימלט מפה, לפני שמערכת החיסון שלי תפתח תגובה. ומוטב "ברח" מאשר "הילחם", לא?
ארומה – רח' הברזל 25, טל' 03-6489432
[…] הקפה של ארומה. […]