אני שמחה מאוד לארח את נעה שטרייכמן, שהיא לא רק אשה מקסימה, אלא גם השותפה שלי לכמה מהמיזמים המקומיים, כמו קבוצת המפגשים של העסקים:

להגדיר מטרות ולהתמקד בתהליך. ולהפוך אותן לאבן בוחן.

על חשיבותן של מטרות בחיים.

מטרה היא כמו מיגדלור שמראה לנו את הכיוון לאן אנחנו רוצים להגיע ומכאן חשיבותה הראשונה. אם לא נדע לאן אנחנו רוצים להגיע (מטרה) אין משמעות לאן ואיך נתקדם. כמו ריצה במעגלים. אבל על זה כבר נאמר ודובר פעמים רבות.

בספר "אליס בארץ הפלאות" מבקשת אליס מהחתול שיגיד לה מה הדרך הנכונה והוא שואל אותה "לאן?" כשאליס משיבה לו שזה לא חשוב הוא עונה לה שלא חשוב לאן תלך…* התנהלות בחיים ללא מטרות מודעות משאירה אותנו מדשדשים, מתנהלים, חשופים לרצונות של אחרים שיש להם מטרות. זה לא מסובך – לכתוב לעצמך מטרות לטווח קצר וארוך, בבית ובעבודה ולגבי כל תפקיד חיים.

כשאנחנו זוכרים את המטרות שלנו הן הופכות אינדיקציה לפעולה.

למה אני מתכוונת? בכל רגע יכולות להגיע אופציות לפעולה – איך נדע שאנחנו פועלים בהתאם לטובתנו? במיוחד כשהמוח שלנו לא תמיד נצמד למציאות – פעמים רבות אנחנו מקבלים מסרים סותרים מעצמנו לגבי הדבר הנכון לעשות.

כשיש לנו מטרה (או יעד), נבדוק איזו פעולה תקדם את המטרה ובה נבחר – וזה תקף לכל דילמה, קטנה כגדולה.

כמה דוגמאות שיבהירו את כוונתי:

אנחנו חוזרים מארוחת שישי בירושלים, כל המשפחה באוטו. לפתע חותך אותנו נהג פרוע. הנהג המשפחתי מתעצבן וחותך אותו בחזרה. מתפתח מרדף מהיר בכביש מספר 1. שתי המשפחות נמצאות בסכנה, כי המוחות של שני הנהגים שכחו את המטרה – להגיע הביתה בשלום.

נכון, הוא התחיל, והוא נהג מסוכן וזה לא בסדר. הכל נכון. הנהג הזה, האפיזודה הזו – לא באמת חשובים. רק הרצון שלנו להראות לו, לחנך אותו, לנקום בו (בחרו את האפשרות הנכונה) לצאת כשהאגו שלנו מנצח. מה באמת חשוב לנו? כשפועלים בהלימה למטרה – מגיעים הביתה בשלום.

דוגמא אחרת. יש לי בת מתבגרת. כמו מתבגרים רבים היא יוצרת את הדרך שלה ובעברית מדוברת – שמה פס על חוקי הבית. האמת – היא בכלל לא זוכרת שהם קיימים, מתייחסת לבית כבית מלון המספק שירותי כביסה, אוכל ולינה. כשאני בודקת עם עצמי – מה המטרה שלי כהורה, יש לי אינדיקציה מה עלי לעשות עם הבת.

המטרה שלי – להפוך אותה לבוגרת עצמאית, חושבת ובוחרת. שיש לה ערכים, דעות ורצונות והיא הולכת בדרך שלה באמונה ובטחון. כשאני זוכרת שזו המטרה – אני קצת פחות כועסת ונעלבת. אני דווקא מרגישה שאולי היא פועלת בהתאם למטרות שלי ורק צריך קצת לדייק אותה. כל סגנון השיחה שלי איתה ועם עצמי תושפע מהמחשבה הזו.

דוגמא נוספת. בשנה שעברה בחרתי להצטרף לקבוצת ספורט נשי השייכת לליגה. יש אימונים ומשחקים, יש גיבוש וכמובן משחק ספורטיבי. המטרה שלי היתה: לעשות ספורט אקטיבי ולהשתייך לקבוצה. בסוף שנת הפעילות הבנתי שאני לא ממש כישרון מולד למשחק, שלמרות שבאתי ל 99% מהאימונים ו 90% מהמשחקים והשתפרתי מאד – ברוב המשחקים אני יושבת בצד, הכושר שלי לא משתפר ויש סיכוי נמוך שזה ישתנה בשנה הבאה. כשהמטרות מול העיניים אני אומרת שלום לקבוצה. מתוך שלמות עצמית. בלי ליצור במוח מחשבות מיותרות – ניסיתי באמת וגיליתי שלא מתאים – עדיף לזוז ולשנות מלהתקע ולהתבאס פעמיים. ההשתייכות לקבוצה הייתה מטרת משנה וכשהמטרה העיקרית לא יכולה להתממש כאן ברור לי מה עלי לעשות.

בזוגיות, בהורות, בעבודה ועם חברים ומשפחה – וכמובן מול עצמי – כשיש לי מטרה או אבן דרך מודעים – קל לי להחליט מה לעשות, מתוך אהבה וכבוד לעצמי ולאחרים, ולהצליח להגיע.

לזכור את המטרה לא אומר לוותר, רק אומר לזכור למה אני פה ולאן רוצה להגיע ולהחליט בהתאם.

להתמקד בתהליך. פגשתי פעם בחורה שאמרה שהיא רוצה תוך שנה אחוזה באיטליה שתהיה שלה. לבחורה הזו לא היה כל רכוש שבעזרתו יכולה היתה להגשים את המטרה. וכל מה שעשתה כדי לקדם את הגשמת המטרה היה לשים פתק עליו היא רשומה בכיס המכנסיים.

האם מטרתה התגשמה?

צדקתם – לא. חבל אבל ברור שלא.

הגדרת מטרה וריכוז המחשבה בה לא תביא לנו תועלת. ההגדרה חיונית והיא הצעד הראשון ומרגע זה היא כמו מגדלור – מסמנת לנו לאן הולכים.  מה שיביא אותנו לשם זה מבט והתמקדות בדרך, בתהליך. יצירת אבני דרך קטנות ככל שיהיו שיאפשרו לנו להגיע מכאן לשם. מהמצוי לרצוי.

התמקדות בתוצאה (הגשמת המטרה) ולא בתהליך גורמת לתיסכול ואובדן אמון, לפעמים פוגעת ביחסים עם הקרובים לנו ועם עצמנו.

תודה לנעה על הטיפ והבהירות. מוזמנים לעקוב אחריה בדף הפייסבוק שלה.

*מתוך אליס בארץ הפלאות – לואיס קרול

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." – אמר החתול

"לא אכפת לי כל כך לאן. – " אמרה אליס

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.

" – בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר

"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה"