אני שמחה לארח את צביקה, קורא של הבלוג, במחשבות על התנדבות…

"כאשר אני נותן אני מעניק לעצמי!"

וואו איזה משפט מפוצץ לפתיחה, והוא בכלל לא שלי.

אבל זה משפט שאני מאוד מאמין בו.

אני צביקה ואני מאוד אוהב את הבלוג הזה, ולכן החלטתי לכתוב קצת על התנדבות.

גילוי נאות: אינני מתגורר כיום ברובע צפון-מזרח, אבל בתור תל-אביבי במקור (ובזנב), שאמנם חי כיום בגולה (הוד-השרון), ועובד בתל-אביב אינני רואה בכתיבתי בבלוג משום דבר עבירה .

אספר ואומר שאני בוגר האיזור ושנים רבות חלקתי את חיי עם בת זוג בדירות שונות באיזור זה (בעיקר במעוז אביב, והדר יוסף) וחשוב לא פחות – אני אוהב את האיזור ומתנדב בו כיום.

אז מה המושג התנדבות עושה לכם בראש?

יש לי תשובה מן המוכן: משהו שאני מאוד רוצה לעשות אבל אין לי זמן.

זו התשובה שאני מקבל כמעט מכולם, ועסקתי לא מעט בגיוס מתנדבים לפעילויות שונות.

זה ברור – זמן וכסף הם משאבים במחסור טבעי אצל כולנו. וגם אצלי ואצלך.

אבל כסף עוד אפשר להשיג בעבודה וזמן ממש אי אפשר לקנות.

נכון שאם מרוויחים המון המון כסף וזוכים ל"חירות כלכלית", יתכן שמתפנה לנו המון זמן לעשות את מה שליבנו חפץ, וגם להתנדב. אבל כמה מאיתנו נמצאים ב"חירות כלכלית"? (שזה אגב מצב נפשי ולאו דווקא כלכלי אבל נעזוב את הפילוסופיה בגרוש).

ולכן התשובה המתבקשת היא: אני אתנדב כשיהיה לי זמן, בפנסיה. כשאצטרך רק מדי פעם לשמור על הנכדים ומרבית היום אהיה בים ואחשוב רק מה לעשות. כרגע אני עסוק/ה בעבודה, משפחה, חברים, ספורט, זוגיות וכו'.

כשאין זמן להתנדב, אין גם מחשבה עמוקה באיזה תחום אני רוצה להשפיע ולתרום. להשפיע על איכות החיים באיזור שלי, בשכונה, בעיר, לעזור לאנשים שבאמת צריכים, לתקן עוולות קטנות ולסייע לשיפור תרבות בתחומים שונים.

אז אפשר גם אחרת. ולא, אין לי עודף זמן.

אני אספר על ההתנדבות שלי בתחום התנועה והשיטור בתחום הנוער בצפון תל-אביב. אבל זה בכלל לא חשוב להתמקד בסיפור שלי, אלא בקונצפט הנתינה.

אפשר להתנדב לסיוע לקשישים, למשפחות נזקקות, לעסקים שבקושי שורדים, ועוד ועוד. אפשר לסייע במתנ"סים עירוניים ובבתי חולים. ולמעשה – השמיים הם הגבול. מתנדבים איפה שרוצים וכמה שרוצים.

אבל דווקא בשם ההתנדבות יש ערכים טהורים של פעם, שכמעט ולא נשארו בימינו. לצאת למשמרת התנדבות לאחר יום עבודה (אני עוד לא בפנסיה..), לפעמים בלילה, במזג אוויר קשה ולפעמים גם תכני ההתנדבות אינם קלים או מהנים. אבל הנתינה אמיתית ואין בה אינטרסים זרים, אלא אהבת הזולת והיכולת להשפיע.

עוד לפני 20 שנה בהיותי סטודנט צעיר בן 25 פנטזתי להתנדב למשטרה. לא רציתי להיות שוטר. הייתה לי ויש לי קריירה מאתגרת ומעניינת ובמקום טוב יותר. אבל רציתי לסייע ולתרום. לא יודע למה לקח לי מעל 13 שנים להגשים את זה, אבל רק לפני 7-6 התחלתי להתנדב ביחידת אופניים בצפון תל-אביב, והמתנדב שגייס אותי, אילן לילוש, היה מפקדי שנים רבות.

משם "התגלגלתי" להתנדבות ביחידת התנועה של מרחב ירקון בצפון תל-אביב (ראול ולנברג) וליחידת בילוש נוער, שעוסקת בחינוך והרתעה בקרב בני נוער בכל הנוגע לעבירות של קטינים.

תקצר היריעה מלתאר את יכולתו של אזרח שמתנדב בגוף כה גדול ומורכב כמו המשטרה לתרום ולהשפיע על איכות החיים באזורו. עם השנים נרכשת מיומנות בטיפול בכל נושאי הפעילות ואף עצמאות בהוצאת צוותים וטיפול במפגעים.

לא, אני לא מטפל באירועי רצח ושוד קשים (וטוב שכך), אבל כמתנדב אני מסייע לצמצום עבירות בריונות וזה יכול להיות גם השכן שחונה על מדרכה וחוסם מעבר לשביל אופניים או קשישה. גרוע מכך- נהג שמדבר בטלפון ומסמס בנהיגה ומסכן את שלום ילדינו במעבר החציה. זה יכול להיות גם (אירוע אמיתי) הרחקת ביובית מלאת צחנה שחונה בהדר יוסף בתוך רחוב פנימי בניגוד לתמרורים. וגם תאונות, טיפול במפגעים שונים ואכיפה יזומה. מגוון האירועים עצום וכמות השוטרים מועטה.

כמתנדב אני יכול להשפיע באיזור שלי, ולהתמקד בתחומים חמורים ולא בעבירות קלות ושוליות. אומנם קיבלנו סמכויות אכיפה (ואני אף ביצעתי קורס קצינים מתנדבים ונושא בגאון דרגת מפקח משנה..) אבל המטרה איננה לרשום דוחות בכמויות, אלא להסביר ולהרתיע את "הרעים" ולשמור על איכות החיים של כולנו. זה היתרון שלי כמתנדב והיכולת להיות מתחשב ואמפטי לזולת.

בתחום בילוש נוער – אנו עובדים ללא מדי שוטרים ובצמוד לבלשים איכותיים שתפקידם להגן על נוער בסיכון שביצע עבירות קלות ועוד ניתן להחזירו למוטב. עבודה שדורשת רגישות והבנה רבה של סמכויות ותרומתה הערכית רבה מאוד. כן, מכת אלכוהול בקרב קטינים, סמים, גניבות בבתי ספר, הכל מוכר וידוע היטב לבלשי צפון תל-אביב.

מובן שאפשר להתנדב גם ליחידות הסיור, שמבצעות את עבודת המשטרה הקלאסית בצפון תל-אביב כמו בכל מקום אחר. מניסיוני מדובר על תחנה (תל-אביב צפון) חמה ובייתית. וההתנדבות גם פה מרתקת ומאתגרת.

זה לא משנה אם תבחרו להתנדב כמוני במשטרה (שבאמת קורסת בלעדי המתנדבים וזה עדיין מדהים אותי כל פעם מחדש), או במסגרת אחרת.

ההתנדבות העניקה לי המון – סייעה לי רבות לפיתוח כישורים מול אוכלוסיות שלא חשבתי שאפגוש אי פעם, שיפרה את יכולות הנהיגה והבנת הדרך והכביש שלי, סייעה לי לפתח שיקול דעת באירועים מורכבים (ויש כאלו בשפע). ובעיקר – נתנה לי משמעות נוספת בחיים.

נכון שבשיא הקיץ לפעמים הדבר האחרון שמתחשק זה לצאת למשמרת לילה לחה בתל-אביב, עם מדים כהים וחמים, חגור שכולל אקדח, מכשיר קשר ועוד ציוד רב, ולהתווכח עם נהגים שביצעו עבירות קשות.

אבל אני יודע שזה לפעמים ההבדל בין טיפול בנהג רכב שחנה בחוסר רגישות קיצוני בחניית נכה לבין היעדר טיפול כזה. מרבית השוטרים בלילות סופ"ש מטפלים בעבירות שיכרות ולעיתים שני צוותי מתנדבים מחזיקים את הטיפול בשגרת התנועה בלילה תל-אביב.

גם אתם יכולים להיות חלק מזה.

תודה רבה לצביקה! והנה התוספת שלי: