לפני כשבוע קיבלנו מכתב ממנהלת בית הספר ובו בקשה "לפנות" את ההורים מבית הספר. טוב, למען האמת, המילים היו קצת יותר זהירות, והמסר מעט יותר עדין, אבל התחושה שעלתה בי בעקבות קריאת המכתב היתה גדושה בהקלה גדולה ובהסכמה גלויה. מדובר אמנם ברעיון כמעט מהפכני, לפיו מקומם של הילדים בבית הספר ושל ההורים מחוץ לו, אבל תתפלאו – אני מסכימה איתו. מעבר לדקה או שתיים של הבאת הילדים או איסופם, אין לנו מקום בבית הספר.

לאחר כמה ימים קיבלתי מכתב נוסף, ובו בקשה מאותה המנהלת להתנדבות הורים, סבים וסבתות. לא קיבלנו הסבר על מהות ההתנדבות, אך שיחת הורים פשוטה בשער האחורי הבהירה לי על מה מדובר. כיוון שמאמצי ועדי הכיתות לארגן סייעות לעזרה בכיתות נכשלו כשלון חרוץ, הוחלט לרתום את ההורים, על בסיס קבוע, אך התנדבותי, לסיוע בכיתות.

לא האמנתי למשמע אוזניי. מוציאים את ההורים מבית הספר מחד, ומכניסים אותם לכיתות מנגד? המסרים הצליחו לבלבל אותי, מודה. כיום, סייעות בכיתות עוזרות לתלמידים מתקשים, מסייעות למורה בבדיקת שיעורים, לעיתים יוצאות מהכיתה עם מספר תלמידים כדי לבצע פעילות לימודית כלשהיא. אז מי הם בדיוק אותם הורים? ומדוע שהם יהפכו ברגע אחד לאנשי פדגוגיה או מורים לעת מצוא וילמדו את הילד שלי? מי יודע מה בדיוק הם יאמרו לו? ומה בדיוק הם יעשו איתו כשהם לוקחים אותו לפעילות מחוץ לכיתה? מי אחראי על המילים (ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על מעשים) שיעברו מאותם הורים לילדים? ומי יבטיח לי שמסרים לא יתחילו לעבור בין ההורים, על ילד כזה או אחר, על בעיות, על דברים שאמורים להישאר בין כותלי בית הספר?

לאחר שנכוויתי בשנה שעברה בבית הספר, ע"י מספר הורים, שהפיצו רעל ללא הכר, אני מוצאת את עצמי מופתעת שוב.

יש לי הרגשה שעניין מעורבות הורים עברה גבול מסוים, ואני לא בטוחה שמערכת החינוך מוכנה למעבר כזה. אני אולי מפליגה בדמיוני, אבל כמו כל ההורים- גם אני ניזונה מחרדות יומיומיות, והמהלך הזה העלה אצלי שלל שאלות. של מי תהיה האחריות אם אחד המתנדבים לסייע בכיתה יתגלה כפדופיל? איך יגיבו ההורים אם לפתע בתם תחזור הביתה עם רעיונות שלא תואמים את המסרים בבית ונטעו במוחה הקטן והתמים ע"י אחד ההורים התורנים, אפילו לא בכוונה? איך תגיבו אם מצבו הלימודי של בנכם יהפוך לנחלת כלל ההורים (הסייעת התורנית תספר רק לחברה הטובה, שתספר רק לבעלה, שיספר רק לחבר הטוב מהשכונה וכן הלאה)? ואם יגיע מחר הורה שאינו ברמה שמתאימה ללימוד או סיוע – האם יגידו לו לא? ואיך ירגיש אותו ילד שדווקא הוריו אינם מעוניינים לסייע ולעזור? איך תתמודדו עם השאלות שהוא יציב בפניכם? ושל מי האחריות כאן לעזאזל?

אם הייתי מעוניינת שהורים יעזרו, יסייעו, יהיו מעורבים בבית הספר, ילמדו את ילדיי – הייתי הולכת על חינוך ביתי. אבל אני שולחת אותם לבית הספר, ואף אחד לא שאל אותי מה דעתי על המהלך של הכנסת הורים לבית הספר. רק לי זה נראה קצת תמוה? קצת שטחי? למה יש לי הרגשה שמערכת החינוך בארץ בחרה בניסוי וטעיה כדרך המובילה?

אני רוצה לשלוח את ילדיי לבית הספר שבו יש צוות מוכשר ומיומן (על כך אפשר לדבר רבות, אני יודעת), שנבחר בקפידה, ולא להפקיד אותם בידי הורים שמתוך רצון טוב וכוונה נהדרת עושים מלאכה לא שלהם. אתם רוצים לחנך, לעזור? תתחילו בבית שלכם. מסתבר שלפעמים זה הרבה יותר מורכב…