שוב אני ודמיוני המפותח, או ההזוי, אם תרצו. נכנסתי לחנות צעצועים עם ילדיי, כדי לבחור מתנה לבתי, משהו קטן לבני, ומתנה לחבר שלו. מבצע יומיומי, לכאורה. דמיינתי לתומי שהמבצע יהיה פשוט ויארך כמה דקות, אבל ברגע שנכנסתי לפיראט האדום (וכמה שמתאים לו הצבע הנבחר!), הבנתי שהמבצע הולך להיות מורכב מאין כמותו.

כנראה שהגיל החל לתת בי אותותיו, אם שכחתי את חווית כפר השעשועים כה מהר, ובלי לחשוב פעמיים, שלחתי את עצמי ואת עולליי שוב לחנות צעצועים רועשת ואימתנית. האם זו שכחה או שמא הכחשה, מי יודע?

הפיראט, פרוע וגדול, וממש לא ייחודי כמו ג'וני דפ או כל פיראט חינני שזכור לי מן המרקע, הילך עלי אימים. הצבעים שם חזקים יותר, המבחר גדול יותר, הפרסומות ברקע רועמות יותר. אני מודה כי הרגשתי אבודה, ומבט חטוף בילדיי, המתרוצצים בין המעברים, בישר לי שהם אבודים אפילו עוד יותר. ראיתי במרכז החנות אמהות פעורות עיניים; בין הצעצועים זאטוטים פעורי פה; ליד הקופה סבא נרגש שאינו יודע להבחין בין שני סוגים של מטוסי צעצוע; והרגשתי איך אני רוצה להימלט משם, כמה שיותר מהר.

אבל הקפטן של ספינת הפיראטים לא ייתן לי לנטוש כל כך מהר. הוא יודע טוב מאוד איך להשאיר את שאר שודדי הים אצלו, בעיקר כשהם קטנים. הוא מנסה לקנות אותם עם צעצועים מבריקים וזולים (לפעמים אני נדהמת מה אפשר לקנות שם במחיר של קפה טוב, אם כי בינינו, אני מעדיפה את הקפה), עם פרסומות, עם מבחר עצום, עם שפע דברים שהם לא ידעו שהם רוצים. כלומר, שהם זקוקים להם נואשות. וזה עובד, אתם יודעים. הזהב נוצץ, המטבעות מרשרשים והקופה רושמת ורושמת.

בעוד ילדיי מנסים את מזלם בבחירת צעצוע (וזו משימה כמעט בלתי אפשרית על ספינה אימתנית שכזו) אני מהרהרת ביני לבין עצמי: אתם (ואני, מסתבר) מגיעים לפיראט ומוציאים כסף על דברים שהילדים שלכם לא ממש צריכים, מתעצבנים על כך, ואז כשכעבור שבוע (במקרה הטוב), הצעצוע הזול סיים את חייו, או סיים לעניין את הזאטוט, אתם ממררים על הערכים של היום, על זילות, על שפע שהילדים אינם יודעים להעריך. מי לעזאזל צריך אוסף של בובות פוני זעירות?

אבל יש לפיראט גם צד נחבא, שנמצא מאחורי כל הרעש והצלצולים. יש כמות לא מבוטלת של צעצועי לגו ופליימוביל, צעצועים שיחזיקו מעמד עוד שנים אחרי שהילד יגדל. צעצועים שמשאירים מקום לדמיון כשמשחקים בהם. הם לאו דווקא מנצנצים, ובטח שלא זולים, אבל אותי מרשימים הרבה יותר. לרוב, יש גם הנחות לפחות על אחד מהם. שכנעתי את ילדיי להתמקד במתנה לחבר (לגו), מתנת יום הולדת לבתי (קורקינט משוכלל שהצליח להלהיב אפילו אותי, חסרת קואורדינציה שכמוני, עד שדמיינתי את העץ הראשון בו נתנגש) וכמה מכוניות לבני (במחיר מצוין של 9.90 ₪ לאחת). שילמתי ונמלטתי. מהר.

איך אני, לתומי, חיפשתי פסטורליה, ערכים ועדינות בהאנגר האימתני והצבעוני הזה? כיוון שקאריבי זה ממש לא, ועם כל הכבוד לקפטן ולניסיונות הפיתוי שלו, אני את הספינה הזו נוטשת!

הפיראט האדום – קריית שאול 12. טל' 03-6484834