אם זהו החום האימתני או משבר גיל הארבעים המתדפק על דלתי, אין לדעת. ברגע שהקלקתי לראשונה על מודעה להעלמת קמטים, הבנתי שאני בצרות. אני? שמדי שנה מודיעה לספר שעבדתי קשה בשביל השערות הלבנות ואינני מוכנה להיפטר מהן בקלות כזו, אני? שמאשימה תמיד את התאורה הלא נכונה ולא את הגיל, אני? שמעריכה יופי מבוגר (בעיקר עם עוצמה כמו של אלן ריקמן וג'רמי איירונס).

זה מתחיל בדברים ממש קטנים. בשנה האחרונה התחלתי לשים לב לנשים בגילי שיש להן עור נהדר וחלק; הבטן התחילה להתהפך לי פעמיים ולא רק פעם אחת בכל פעם שחשבתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה (לא, כנראה לעולם לא תהיה לי תשובה מציאותית); מוכרת שניסתה למכור לי תרסיס אצות ים אורגני שמעלים קמטוטים כמעט הצליחה; בדקתי בספרים שלי על תרגילים מומלצים לשרירי היד הנוטים להתדלדל. אה, ואני רואה את הנעורים בכל מקום. רואה ומעריכה את יופיים.

שזה לא יישמע לכם מלנכולי מדי, אני בכל זאת מאמינה בהומור עצמי, וכל העיסוק הזניח הזה בנפלאות הגיל מהול בו היטב. הבוקר נאלצתי לשוב ולהשתמש בו כשהגעתי לבחון חנות חדשה (יחסית) במרכז הישן (לא יחסית) של הדר יוסף. מדובר על חנות של כלים חד פעמיים. אני מודה שכל העניין החד פעמי הזה קצת מאיים עלי. איכות הסביבה לא ממש מחבבת את כל הפלסטיק הזה, ואני משתדלת להשתמש בו כמה שפחות. הבריאות שלנו לא זקוקה לאלומיניום של התבניות, ולכן אני מעדיפה תבניות של פעם. העצלנות, ההרגל, הנוחות; הם אלו ששולחים אותנו להעדיף לפעמים כלים חד פעמיים, ואני מודה שמדי פעם גם אני נופלת למלכודת הזו. נופלת, ואז חושבת איזה מן עולם זה שבו אנחנו מעדיפים נוחות על פני שמירה על הסביבה, עצלנות על פני בריאות, יופי על פני חוכמה.

בחנות, הזולה והפרקטית למדי, ניתן למצוא שלל כלים חד פעמיים (יפים, יש לומר), מפות, מפיות, גלילי נייר עטיפה, תבניות עוגה, כל הנדרש לימי הולדת (כוסות, צלחות, נרות, עיטורי עוגות עמוסים בצבעי מאכל, וכד'), ראנרים חד פעמיים לשולחן וצמד מוכרות שגילן המצטבר אינו מגיע לגיל בו הייתי לפני כמעט עשר שנים. כשהבן שלי הביט באחת מהן, היא הגיבה בצורה בוגרת במיוחד: "אמא'לה, למה הוא מסתכל עלי ככה". אין ספק שהעולם שייך לצעירים. מיהרתי להרגיע אותה שזה משום שהיא יפה. זה השתיק אותה. זה היה גם נכון. שום קמט לא זע בפניה בעת שהיא ניסתה להבין מי נגד מי, האמינו לי. אולי בעצם היא לא ניסתה…

יצאתי משם ובאמתחתי שלוש חבילות של מפיות צבעוניות, שרכשתי בעשרה שקלים בלבד. פתאום הקמטים שלי נראו לי הרבה יותר מעניינים. פתאום לא התעצלתי לשטוף שוב כלים, לאפות את העוגה בתבנית פח, לכבס שוב ושוב את המפה הלבנה.

אני חושבת שהחנות הזו תמצא שימושית למדי לתושבי האזור.

ואני? חזרתי הביתה ללטף את מפות הבד שעל השולחן; להביט שוב בראנר ההודי שקיבלתי במתנה ולא אוהב כביסה אגרסיבית; להגיש ארוחת צהריים בכלי קרמיקה וזכוכית שבירים להפליא; להעביר יד ועיניים על מילים קסומות שכתובות על דפים מחוספסים ודהויים; להעריך רגישות אנושית, גם אם היא מלווה בכמה קמטים…

חנות כלים חד פעמיים – הדר יוסף 10