זה היה ברור שהשלב הזה בחיי יגיע. לא בכדי אומרים שעם הגיל אנו נעשים קיצוניים יותר ויותר. ובתקופה זו, זה לא הגיע סתם. הייתי צריכה משהו בסיסי, ארצי, שיחזיר לי אחיזה מסוימת במציאות. שיחזיר אותי הביתה. אין כמו בישול, ובעיקר של מאכל בסיסי, כדי להחזיר אותנו למקור שלנו, כדי לרכז אותנו, ולכוון את האנרגיות למקום הנכון.

לפני 20 שנה, כשהתחלתי לשנות את התזונה שלי, היו לי חששות שזה יחמיר עם הזמן. אבל מי ידע שזה יגיע לממדים כאלו? זה מתחיל בקטן – בעיה בריאותית למשל, או פגישה עם דמות מיוחדת – ואתה מתחיל לשנות משהו. פתאום אתה רואה שהגוף מרגיש אחרת, ואתה ממשיך, קורא, לומד, מתנסה. הדרך נדמית עדיין ארוכה (לפעמים זו אשליה), אבל עכשיו הכיוון שלה מאוד ברור. אצלי זה התחיל בהורדת מוצרי החלב מהתפריט, מעבר לאוכל אורגני, מעבר לדגנים מלאים. מאוחר יותר גם הבשר ירד מהתפריט, ואחריו גם הדגים. עם המעבר הזה אתה לומד גם כמה מזיק האוכל התעשייתי, כמה תוספות יש בכל מוצר תמים, ולמה עדיף להתבסס על תזונה ביתית ולא מוכנה. זה משתלב אצלי גם עם החיבה שלי לבישול, עם פיזיקה משפחתית והאמונה שלי בחשיבות האנרגיה של האוכל. ראו הוזהרתם – המעבר ממודעות לאוכל בריא ועד הנבטת קטניות במטבח יכול להיות קצר להפליא.

אחד המאכלים האהובים עלי הוא לחם. לחם טרי וטוב, מרוח באבוקדו, הוא מבחינתי הארוחה האידיאלית, עד כמה שהיא בסיסית. לפני כמה שנים התחלתי לנסות להכין לבד לחמים, בהצלחה חלקית. התחלתי להתמכר לריח האפייה בבית. כשחברה סיפרה לי על סדנה להכנת לחם שאור, היה ברור לי שזה השלב הבא.

מיכל, אופת הלחם ומעבירת הסדנאות, התגלתה כבחורה מקסימה עם ידע רחב, חיוך מקסים, ורגש שאני בקלות הצלחתי להתחבר אליו. הסדנא התקיימה בבית הוריה ברמת השרון, והאווירה, בהתאם, נעימה ואינטימית.

לאחר שהבנו מה החיבור האישי שלה לאפיית לחם (והתרגשנו יחד איתה, לפחות אני), מיכל מסבירה (תוך הפגנת ידע מרשים, בדייקנות ובסבלנות אין קץ) את כל שלבי אפיית הלחם (תיאורטית ומעשית), הכנה ושימור שאור, שימוש בדגנים שונים (וההבדלים ביניהם), שיטות שונות לאפיית לחם, שימוש בחומרים ועוד. בין לבין אנחנו מוציאים לחמים מן התנור, לשים, שוקלים, מכינים, מעמיסים באנרגיה, מכניסים שוב לתנור, מריחים, טועמים, מתענגים. כל זאת לצד מטעמים שונים שמיכל מגישה לנו, והלחם הארומטי והממכר הזה.

רצתי הביתה בכוחות מחודשים. חיש מהר הגדלתי את כמות השאור שקיבלתי ממיכל. בבוקר שלמחרת אפיתי לחם אחד, ואחר הצהריים לחם שני (את הבצק הכנתי בסדנא). יומיים לאחר מכן, בהתרגשות, ניסיתי את כוחי באפיית שני לחמים מההתחלה, עפ"י הוראותיה המדויקות של מיכל. ברגעים אלו ממש השאור שלי מבעבע, הלחמים הוצאו מן התנור הלוהט, הריח בבית ממסטל, האבוקדו ממתין בשקט להתקררות הכיכרות וידיי כואבות את הכאב הנעים הזה של מאמץ הלישה. אני חושבת שהבית שלי מעולם לא היה חם יותר (אני לא נותנת לגל החום ששוטף את הארץ לבלבל אותי. זה בגלל הלחם).

מיכל גם נותנת תמיכה מלאה, בטלפון ובאימייל, ומלווה את התהליך של תחילת השימוש בידע הפשוט, הבסיסי, המדהים הזה. כמוני, היא מאמינה שהלחם אינו רק לחם. הוא סך האנרגיה ששמנו בפנים, המחשבות שלנו, ההתכווננות. היא עושה אותו באהבה אמיתית, כמו את הסדנאות והתמיכה. והאהבה הזו, שכמובן מדברת אלי מאוד, מורגשת היטב בטעם הלחם שהיא אופה. יש סיכוי שלחם השאור הזה, שממש עכשיו נח לו על השיש במטבח, מחזיר אותי קצת הביתה, אל האהבה הבסיסית והכל כך נכונה הזו.

מיכל – 054-2330507

http://www.אופהלחם.co.il/