יש ספרים שבעמודים הראשונים שלהם אני יודעת שהם יכנסו לליבי. לפעמים מספיק משפט אחד ויחיד, שבו אני אומרת לעצמי "מה? יש עוד מישהו בעולם שמרגיש כך?" או "איך לא פגשתי עד עכשיו את האדם הנוסף שמתנגנים בו השירים הללו?" או "אם זה לא היה כתוב, שחור על גבי לבן, הייתי חושבת שהרגש הזה רק שלי" […]

סיימתי לקרוא את "חמניות". סיימתי ולא הצלחתי להפסיק לחשוב (שוב) על ההתנגשות הכה אכזרית בין עולמם הפנימי של האמנים לבין העולם הקר שבחוץ, אליו הם נאלצים להיחשף, שוב ושוב, במהלך חייהם. אחדים הצליחו לשמור על סוג של פאסון כלפי חוץ, אם כי לא ברור לי איך. אחרים לא עמדו בזה והתבודדו. אחדים לקחו את זה […]

אח, התמימות שהייתה לי בגיל 10. הייתי חולמת במשך שעות על שמלות מנופחות ואבירים עשויים ללא חת, הייתי מדמיינת שמקל הקסמים של דבי וגבי נמצא ברשותי, שאני נראית ואינה נראית, שיש לי כוחות על טבעיים. הייתי בטוחה שיש לי ידיים (וסבלנות) ליצור דברים יפים. הייתי רוקמת ציורים על בדים, למדתי לסרוג, הייתי קושרת קשרים שיצרו […]