אם יש לכם חברים רופאים, או אנשים שקשורים בדרך זו או אחרת לרפואה קונבנציונלית באשר היא, כדאי שלא תגידו שאתם מכירים אותי. בוא נאמר שאני לא ממש נחשבת לפציינט האולטימטיבי: מערערת על הסדר הקיים, שואלת שאלות, מתווכחת עם הרופא, מסרבת לקחת את התרופות שבמרשם, לבצע בדיקות תקופתיות וכד'. הבנתם את העיקרון, בטוחני.
לאחר כמעט ארבע שנים, עת הצטבר על אחת משיני הקדמיות כתם מטריד, שקלתי לפנות לשיננית לניקוי שיניי. התמהמהתי מעט, כיאה לחובבת ידועה של ממסדים-רפואיים, אך כשביום אחד החמיאו לי פעמיים על החיוך, הבנתי שאין ברירה. אני, שמעולם לא נתתי לאמת האבסולוטית להפריע לי בכל הנוגע למחמאות, שלחתי את עצמי לשיננית, ומהר! אבוי אם יתפסו אותי עם חיוך שאינו מנצנץ.
נכנסתי לאפקה מדיקל, והתקבלתי בחמימות ע"י פקידת הקבלה המקצועית, במילים: "אם את מחייכת סימן שאת מכירה אותי". הא?! לא, אני מחייכת כי א. אני מנומסת. ב. אני מאמינה בכוחו של חיוך. ג. אני לוקחת (בשתי ידיים) את המחמאות שנותנים לי, ומצעידה אותן קדימה. ד. רק כך תוכלי לראות את האפקט של השיננית בעוד חצי שעה. דקה נוספת במחיצתה והתחלתי להצטער על הגישה האופטימית שלי. אותה אחת, שלא מבינה רמזים, נזפה בי קלות על השנים שעברו מאז ביקורי האחרון. זרקתי כמה הגיגים לחלל האוויר, השופכים אור על שיטת היען. כלומר – מי שלא מחפש, לא מוצא. הפקידה הביעה תדהמה קלה. למזלי (או למזלה שלה) הגיחה השיננית החיננית מחדרה וחיש מהר הביעה את געגועיה לפניי היפות בקול רם.
מי היה מאמין שהפוליש-וקס המוצע לשיניי יציל אותי משאלותיה הקשות לגבי משנתי הרפואית? מי היה מאמין שאמצא מפלט בחדר העינויים הלבן הזה?
מאוחר יותר, על הכסא הנינוח, כאשר צווארי מוטה לאחור בתנוחה בלתי סבירה בעליל, הלינה השיננית על ההפקרות של שיני. אילולא שלל המכשירים שאכלסו את פי, יכולתי לשטוח בפניה את שלל הסיבות שגרמו לי להדיר רגלי מהמרפאה. כל שהתאפשר לי היה לשתוק וליהנות מכל רגע. מי צריך ויפאסנה כשיש סאקשן, אה? מי צריך דעות כאשר כל כך קל להשתיקן?
השיננית, שאין לערער במקצועיותה ובנחמדותה, הצליחה אפילו לגרום לי לצחוק בהלך הטיפול, כאשר התלוננה על כמות האבן שהצטברה על שיניי. לא שקניתי זאת, אבל לטענתה ירדתי בחצי קילו לפחות בזמן הטיפול. מי צריך הצרת היקפים כשיש טיפול שכזה? ואפילו המחיר אינו בשמיים! האם תחום אחד של אפקה מדיקל נוגס במשנהו?
במהלך דקות ספורות של שקט (אולי פרט לסאקשן, שצלילו דמה באופן מפתיע לצליל מדיח הכלים שלי), תהיתי מה יש לרפואה האלטרנטיבית להציע במקום הטיפול הקונבנציונלי, והאם בכלל גם לפיה יש צורך לבצעו. היות ואני משתדלת במידה זו או אחרת להקשיב לגוף, עלו בי כמה תהיות. את הכתמים שעל שיניי, לא הצלחתי להסיר באמצעות כמה תרופות סבתא. האם הם באים כדי להתריע? אולי לאבן שמצטברת בין מרווחי השיניים יש בכל זאת תפקיד כלשהו בהגנה טבעית? משהו סטייל ההמוגלובין הנמוך (ראה הספר "דווקא החלשים שורדים")…
כשיצאתי מהחדר, מנצנצת כמובן, שוב ניסתה הפקידה את מזלה וניסתה לברר מדוע רשום בכרטיס שלי (העמוס לעייפה, כמובן) שאני מסרבת בתום הטיפול לקבלת פלואור. בשלב זה, לאחר שנרגעתי בויפאסנה המדומית, פשוט חייכתי. היא מיד אמרה :"את לא חייבת לי הסברים…". אני באמת לא, ויפה שעה אחת קודם, יקירתי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד לשאול שאלות. אין הביישן למד, ואין הקפדן מלמד…רק כדאי לדעת את מי ומתי…
אפקה מדיקל – קהילת סלוניקי 7. טל' 03-6498888
מה דעתכם? אשמח לשמוע