מתישהו בילדות זה קרה. הפסקתי להתרגש מפורים. אני לא מצליחה לשים את האצבע על השנה המדויקת, אבל נדמה לי שהיה זה סביב המעבר מבית הספר היסודי לחטיבה. אולי זה קרה כשסבתא שלי הפסיקה לתפור לי תחפושות. אולי חשבתי שזה כבר לא מגניב (כן, אז השתמשנו במילה הזו). אולי פשוט הבנתי שתחפושת אמיתית היא לא רק […]
שישי ה 13, זמן לבלוג פארטי 3
צחצחו את הנעליים – סוף סוף בלוג פארטי 2 (ועכשיו באמת)
אנחנו מתכננים תכניות והיקום צוחק לו בצד. או מעל. או איפה שתרצו, העיקר שהוא צוחק. אז מה נשאר לנו לעשות? לצחוק גם אנחנו איתו! כך קרה שלקראת התאריך בו אמורה הייתה להתקיים מסיבת הרובע השנייה, נקרא הדי ג'יי למילואים, פרץ מבצע צוק איתן, ובמקום להתכונן למסיבה, ביליתי את לילותיי תחובה על מזרון בין שני ילדיי […]
בואו נרקוד נשכח, גרסת הרובע
(ציור: שלי גביש שרון) נדמה שהמערכה האחרונה מעוררת בי רגשות נשכחים. הבטן שמתהפכת לכל כיוון אפשרי, לפעמים כמה פעמים ביום. החרדה הבלתי הגיונית, למרות הידיעה שאנחנו כל כך מוגנים. התודות התכופות. הדריכות בגוף לשמע כל צליל גבוה במרחב. השינה הרופפת. העצבים הרופפים. הפחד. פתאום שמתי לב לפחד. פחד גופני כזה, שמצליח להשתלט על כמה מערכות […]
בלוג פארטי
(ציור: שלי גביש שרון) לפני מספר שבועות, כשחברתי הטובה חגגה יום הולדת עגול, החלטנו לבדוק האם הגוף זוכר, ויצאנו למסיבת ריקודים. גילינו דברים מעניינים: כן, הגוף זוכר; כמה זה כיף; אמנם יש גיל מינימום במסיבות, אבל אין גיל מקסימום: גם ביומולדת עגול, במסיבה של שנות השמונים היינו הצעירות ביותר; אם לא תאמרי לצלם בתחילת הערב […]