ברולדין יודעים איך לפנק אותי, שמתי לב לעניין כבר מזמן.
דברים הם לעולם לא מה שנראה מבחוץ. גם רולדין איננה מגלה מבחוץ את אשר היא חופנת בפנים. הנה הגעתי סוף סוף לסניף רולדין שברובע. עם כניסתי, הכו בי ריחות המאפים, השמרים והשוקולד, וכמעט גרמו לי לבלבול כללי של המערכות. מזל שהצלחתי להתעשת ולהתמקד בתפקידי. הזמנתי מבחור חביב (נראה כמו בעל המקום, או לפחות המנהל, המשתדל כל כך) קפה ולחם חיטה מלאה, החביב עלי, על אף שאינו אורגני (מרשה לעצמי התפרעויות כאלו מדי פעם, ומשתמשת בהן להגנתי כשאנשים טוענים שאני קיצונית).
העיצוב של המקום פשוט וחם, המוצרים מוצגים לראווה, ומצליחים לפתות בריח ובמראה מושלמים, לא פחות. השולחנות קטנים, עם מרחק סביר ביניהם, ואיכשהו אני מצליחה להרגיש מנותקת, למרות שאני נמצאת במרכז העסקים של רמת החייל…
הייתי זקוקה היום לאווירה מנחמת, מלטפת. חושיי הנחו אותי לרולדין. מוזיקת הרקע מצליחה להפתיע אותי. בעודי מניחה את ישבני הענוג על הכסא נשמע קולה המלטף של ויה קון דיוס, התוהה מהי אשה כאשר הגבר אינו עומד לצידה? שאלה טובה. מזוית העין אני קולטת איש מחשבים עם נפש פרועה שר את מילות השיר ושוכח את עצמו לרגע. מזדהה. משהו בי מתחיל להפשיר…
טועמת מהקפה הנהדר שלהם (טאצה ד'אורו) בין אנשי עסקים ממהרים, מאמנים אישיים, פליטי הייטק וגם בחור ישיבה שנראה זר למקום כמעט כמוני. הבנתי שהסניף כשר.
ממשיכה ללגום וליהנות מליטופי שנות השמונים של פורינר, אבבא, הווארד ג'ונס…לאט לאט הגוף נרגע, הכתפיים משתחררות, המתח נרפה…
ואז הגיע אחד השירים העתיקים של דפש מוד ואני כבר לא ממש מצליחה להתרכז בבית הקפה, בכתיבה. מפרגנת לעצמי רגע של עצימת עיניים, לגימה מהקפה והתמכרות לקול הזה של דייב גאהן, שנכנס לי מתחת לעור, שמצליח היכן שאחרים נכשלו…
אז מה יש ברולדין? אוכל מצוין, שלא מנסה לחדש או להתחכם. אהבה אמיתית למאפים ולשמרים (אחת החולשות שלי, כידוע), קפה משובח ואווירה בלתי מחייבת, וממש ממש לא פלצנית. ממש כמו טי.טי.די. שנשמע ברקע, בשיר שלא שמעתי לפחות 15 שנה…מחייכת שוב.
בכניסה לבית הקפה עומד שולחן עץ יפה וגדוש פינוקים – קישים אישיים יפיפיים, עוגות שמרים מפתות, בקבוקי יין שקורצים אלי אע"פ שהשעה היא 12:30 בצהריים, עוגיות שעושות טוב לחוש הריח, וזה עוד לפני שנגעתי בהן.
נזכרת לרגע שזה אמור להיות פוסט על בית קפה ולא על התחושות שאופפות אותי למשמע שירי שנות השמונים. ולמרות זאת, הכול מתלכד כאן לכדי אווירה נכונה. קראתי מעט על ההיסטוריה של רולדין, וסיפורם של שני האחים נגע לליבי. אלו סוג העסקים שאני אוהבת – מתחילים בחזון משפחתי קטן ומצליחים לצמוח ולגדול, ולא על חשבון האיכות.
איזה מקום שפוי כאן בפנים, כאשר שאון עולם העסקים שבחוץ לא נשמע. השירים ברקע מביאים אותי לעולם אחר, של רגשות, של אפשרויות, של חום. גן עדן של מטה, ממש בלב המאפליה. הנה עוד פנינה קטנה ומנחמת. יש אהבה בחוץ, היא פשוט מוגשת במנות קטנות, מעוצבות ומאוד מתוקות….
רולדין – הברזל 28, רמת החייל, טל. 03-6445026
[…] אני נבלעת בין אנשי עסקים, לא ברור איך זה קורה. כנראה שרולדין היטיבה עמי כל כך בשבוע שעבר, שהדחקתי את כל מה שמסביב […]