והפעם, במסגרת המדור האופטימי שלי, השראה מקומית מדטרויט.

ההשראה הפעם מגיעה מאשה אחת שהחליטה שמחסור בשירותים קהילתיים לא יעצרו אותה. אין שירותים מקומיים? היא תקים אותם בעצמה.

והנה הסיפור של ג'סיקה רמירז.

הכל החל בחורף של שנת 2013, כשתושבים נזקקו לבגדים חמים, וג'סיקה החליטה לאסוף אותם עבורם מהקהילה. כמה חודשים מאוחר יותר, כשהחלה שנת הלימודים, היא שוב מצאה את עצמה מארגנת ציוד עבור ילדים שלהוריהם אין אפשרות לרכוש עבורם.

(אגב, יש לנו לא מעט דוגמאות כאלה כאן ברובע 🙂 )

את העסק הזה היא ניהלה מביתה. אספה ציוד וחילקה למי שזקוק לו. ואז היא קיבלה הצעה מבעל עסק מקומי – להשתמש במקום הנטוש שלו לצורך איסוף וחלוקת הציוד. לא עבר זמן רב, והיוזמה שלה הפכה לחנות קהילתית.

בחנות הזו, אומרת ג'סיקה, המטבע הוא נדיבות ואדיבות, ולא כסף.

לפני 3 שנים, החנות זכתה בפרס "ארגון השנה", לאחר שג'סיקה רמירז בעצמה אספה תרומות למשפחות שנפגעו משריפה גדולה בעיר. בחורף קשה במיוחד, היא דאגה להאכיל ולחמם 369 כלבים של שכנים.

המצב הכלכלי בדטרויט ויוזמות שלא מומנו, אילצו את תושבי דטרויט למצוא פתרונות כדוגמת החנות הקהילתית כדי למלא אחר הצרכים המקומיים.

ניתן למצוא שם ארגונים כגון הקונגרס של הקהילות, ארגון צדקה, שבין השאר פועל למיגור אלימות.

חבורת מכסחי הדשא כוללת מתנדבים שלוקחים על עצמם לכסח דשא במקומות להם הרשויות לא דואגות. תראו איזו חבורה מדליקה!

ועוד דוגמא ליוזמה מקומית היא קואופרטיב שנועד להבטיח אספקת מזון בריא וטרי לתושבים. הנה עוד קצת על הפרויקט.

מה שקורה בדטרויט, בה התושבים לקחו את הרווחה לידיים שלהם, הוא דוגמא מצוינת לחוסן וחוזק קהילתי. עוד על היוזמות בדטרויט, כאן.

קהילה שיודעת לדאוג לעצמה, ללא תלות בגורמי רווחה או ממשל, נחשבת לכזו בעלת חוסן קהילתי גבוה. בעתות קשות, היא מוצאת כוחות פנימיים להתמודדות, ולא מסתמכת על סיוע חיצוני.

ואתם יודעים מה קורה לפעמים בקהילות? כשיש יוזמה אחת, היא משמשת השראה ודוגמא בקהילה, ולפתע צצות להן יוזמות נוספות בזו אחר זה. זוכרים שכבר אמרתי לכם שאושר, נדיבות, בריאות ותרומה לקהילה הם מדבקים?

מוזמנים לשתף ביוזמות מקומיות נוספות, פה או במקומות אחרים, שיתנו לנו עוד סיבות לאופטימיות.