אמא שלי היא אמנית ההקפאה. שבועיים לפני אירוע (ותמיד יש כאלו) הפשטידות כבר מסודרות להן במקפיא בסדר מופתי, סופרות את הימים הנותרים, וממתינות בשקט להוצאתן.
מדפים שלמים מוקדשים לעוגות קפואות, הממתינות בחיל ורעד למועד גזר דינן.
אין מצב שתתפסו אותה ללא יכולת האכלה של גדוד צבאי שלם, במידה ורק יהיה זמן להפשיר את הכל. שיטת ההוצאה משתנה עפ"י הצורך: LIFO, FIFO הכל הולך. הרי אם יש זמן פנוי, כדאי לנצלו מיד לאפייה, לא? מי יודע מתי נצטרך לאכול עוגות? מארי אנטואנט, מאחורייך!
והנה בא בר לחם ובפיו בשורה לחובבי הלחם וההקפאה כמוני (כנראה תכונה שירשתי): הקפיאו!!
ובכן, הלחם של בר לחם נהדר, טעים, טרי. אני מניחה כי בסיסו שאור ולא שמרים. הלחמניות עסיסיות, הבגט נפלא. אבל כל זה טוב ויפה באותו היום. אם תנסו לאכול מהלחם ביום למחרת סביר שתתקלו בחומה בצורה. תרתי משמע. לא נורא, פעם הבאה תקפיאו, ויפה שעה אחת קודם. כפי הנראה אין בו חומרים משמרים, ולכן אינו נשמר. וזה טוב.
אבל נקודת האור של המקום – אשר בעיני מצדיקה לגמרי את קיומו – הוא קרואסון החמאה.
יש גם פוקאצ'ות מצוינות, עוגות שמרים, מאפי תפוחים, גבינה,שוקולד ועוד. כולם טובים. אפילו טובים מאוד. אבל בינינו, טעמם לא מגיע לקרסוליו של הקרואסון.
קרואסון החמאה הוא יצירת מופת. בשנייה שאני טועמת ממנו עולות בעיני רוחי תמונות מהגן במוזיאון רודן, באפי ניחוחות ברי, ובאוזניי אדית פיאף שרה "בראוו". והטעם, אוי הטעם.
אין כאן מספיק פרטיות כדי להתענג על הקרואסון כמו שצריך. הישיבה צפופה מדי בשבילי. לידי עסוקות שתי בריות בשיחה עסקית. האחד מעודד את השני, נותן לו עצות קלישאתיות לחיים. קצת חונק פה. אין לי די מקום ומרחב כדי לתת דרור לחושיי.
כדאי לקחת מאפים הביתה או לגינה, ולהתענג בשקט על המטעמים, רצוי בלוויית כמה שאנסונים.
צוות המלצרים צעיר, חביב, חברי.
אני את המוזה שלי אקבל במקום אחר, אבל אם אתם בסביבה, תביאו לי הביתה איזה קרואסון או שניים?
ובבית, בשקט, אתענג עליו כמו על שיר אהוב.
בר לחם – קהילת סלוניקי 7, 03-6480055
[…] קרואסון חמאה של "בר לחם" […]