כשנפגשתי עם עדה, דולה שלאחר לידה, והיא סיפרה לי על מצוקותיהן של אמהות טריות, הרגשתי בבטן איך הגוף שלי חוזר לתחושות שליוו אותי אז, למצוקות הפרטיות שלי. אילו הייתי זקוקה להוכחה שהגוף זוכר הכל, קיבלתי אותה בצורה מדויקת ומובהקת.
חזרו אלי הלילות ללא השינה, התסכול מהבכי (שלי ושל הילדים), חוסר האונים, העייפות התהומית, הפחדים, חוסר הידע, הטוטאליות שאין שניה לה, הרגישות לכל דבר כמעט, השינויים ההורמונליים, ומצד שני הרגש הזה שהולך ומתגבר, לופת, מעצים חוויות ומגמד כל דבר שאי פעם נחשב לבר קיימא בעיני. לאחר שכאב הבטן של ההזכרות שכך, נזכרתי איך הייתי בולעת כל ספר שיכול לסייע לי בהתמודדות, בהבנה ובלמידה של הדרך החדשה שלי בחיים – דרכה של אם. זוכרת איך חשבתי שהאמהות המודרנית הפכה להיות פחות ופחות אינטואיטיבית, והספרים, הידע וההבנה נתנו לי כוחות.
עד כאן אני. ועכשיו – עדה. מה שיש לעדה להציע ליולדות טריות הוא עולם ומלואו – תרופת הרגעה מיידית בצורת אוזן קשבת, ידע וכלים מעשיים להתמודד עם ימים לא פשוטים, מצבים חדשים, אנרגיות משונות והורמונים משתוללים. במפגש בן שעתיים עד תלמד אתכם על שינה, סדר יום, הנקה, אמבטיות ותיתן עזרה בכל נושא או שאלה שיש לכן בקשר לרך הנולד או לעצמכן. אם תשאלו אותי – זה ערך אמיתי, שלו ידעתי שהוא קיים, הייתי רוכשת אותו לכל חברותי שילדו ילד ראשון, וגם לעצמי.
אם אנחנו כבר לא חיים בשבטיות, לא מוקפים בקהילה תומכת או נמצאים בסביבת אמהות טריות או ותיקות, הרי שאין סיבה שלא להיעזר בנשים בעלות נסיון, שילוו אותנו, ולו לכמה שעות, בתחילת התהליך החשוב כל כך בחיינו. אילו זה יכול להרגיע אותנו, לתת לנו תמיכה, הרי שיש לדולה כזו ערך רב.
עדה משוחחת עמי על הטיפים שיש לה לתת, על העזרה המגוונת שהיא מציעה (סדנאות הכנה לתקופה שלאחר הלידה, ליווי אישי לאחר הלידה, מפגשי ייעוץ, ביקורי בית לאחר לידה, עזרה בבניית שגרה, עזרה בהנקה ועוד). עולות בי המילים "מצילת נפשות". אני נותנת לקולה המלטף להרגיע, גם ממרחק של כמה שנים, את האם הטריה שהייתי. הפצעים נפתחו בתחילת השיחה, ולקראת סיומה אני חשה שהם שבים ונסגרים, מתחילים להגליד, בדרך לריפוי. מה שנשאר הוא אותן רגשות, תחושות מעצימות שמגיעות רק עם ילדים…
עדה בוהדנה –4520017 – 054
מה דעתכם? אשמח לשמוע