בכל פעם שאני נכנסת לחנות יין אני מרגישה מעין יראת קודש. אדי האלכוהול שמתפזרים סביבי; הבקבוקים הטומנים בחובם עבודה של אנשים שמקורה באהבה; שקשוק הזכוכיות הנוגעות זו בזו; והקולות המהוסים של הקונים. שמתם לב שאף פעם לא צועקים בחנות יינות?
נכנסתי לווין דיפו בשישי בבוקר, כדי לסייע לחברה לבחור כמה יינות. שלא תחשבו שאני מבינה גדולה ביין. האמת? אני אפילו לא מבינה קטנה ביין, אני פשוט אוהבת לשתות אותו (לי אישית זה נראה מספיק, אבל לא בטוח שהעפיצות תמיד מסכימה איתי). יש שיגידו ששתייה היא הדרך הטובה ביותר ליהנות מיין, ואני נוטה להסכים. מאז ומתמיד היין קסם לי, ומשהו בו תמיד נדמה לי כמו לקוח מהאגדות. האחיזה של הכוס, הצבעים, ההרגשה הראשונית המסחררת (ומשחררת), הריחות, הפנטזיות שממתינות לרגע המתאים, לקראת סוף הכוס הראשונה, כדי להשתחרר ממחבואן…
ווין דיפו היא חנות לא גדולה, לא מסודרת, לא יוצאת דופן באופן מיוחד, כמעט חבויה. בקיצור – היא כל מה שחנות יין צריכה להיות – עמוסת בקבוקים, פתקים, מבצעים, כולם נערמים על מדפי עץ, קופסאות במרכז, ואפילו על הרצפה. הקונה חופשי לעבור, לבדוק, להציץ, להתלבט, מבלי שאף איש מכירות לא ינסה לדחוף לידיו משקה שהוא ישלם עליו אח"כ ביוקר, בצורה זו או אחרת. מצוין! חנות יין סטרילית ומסודרת מדי היא כנראה אכסיומה, וגם מוכרי יין לא חביבים. גברברי החנות הציעו בעדינות את עזרתם, וכשסירבנו בנימוס, נעזבנו לנפשנו לנדוד בין המדפים.
ליד הקופות, חיכה לו בשקט בחור צעיר עם טעימות יין. לו, לא היה אפשר לסרב. הוא השיק עמי כוסית של יין אדום נפלא, שטעמו היה עשיר וחינני כמעט כמו הבחור, אבל היה יקר מדי עבורי. הסתפקתי בשני בקבוקי הוולפוליצ'לה פומנלי שלי ויצאתי אל רחוב הברזל המהביל אפופת ניחוח קצת שונה, קצת רומנטי, קצת יותר ידידותי.
כמו שאמרו חכמינו "יין ישמח לב אנוש", או כמו שאמרו חבריי מימי התיכון "אל תאמר שיכור, אמור ידידותי", או כמו שאמרה מודעה חביבה שנתקלתי בה לאחרונה ברשת "יין משתבח עם הגיל, אני משתבח עם היין". אז כל אלו – ויותר. יין, קנייתו, וכמובן שתייתו, מצליחים לתת לי, ואפילו לזמן מועט, רגעי קסם רומנטיים מיוחדים במינם.
ניגשת למזוג לי כוס, לחדרר אותה, ללגום ולהתמסר לקולה של קייטי מלואה. כל אלו לבטח ישחררו אצלי כמה פנטזיות רומנטיות
ווין דיפו – הברזל 33. טל' 03-6471375
מה דעתכם? אשמח לשמוע